איתמר הוא מהילדים שיום ההולדת שלהם נופל על החופש הגדול.
בגלל שבגנים יום הולדת זה דבר גדול שלא מפספים אז הבוקר חגגנו לו בגן.
בהובלתה של לאה הגננת, איריס שבאה במיוחד, ושאר הילדים החמודים.
הבוקר ראיתי ילד מאושר! כן כן, עם המילה הגדולה הזאת שהרבה פעמים מעצבנת אותי מרוב שהיא חלולה.
אבל הבוקר היא הגיעה אל איתמר.
לראות את הילד נרגש כבר כמה ימים לפני האירוע וקם בשש בבוקר בשביל להיות מוכן.
לראות את הילד מזמין את סבא וסבתא שלו, שגם יהיו חלק מהחגיגה.
לראות את הילד שמחלק את תשומת הלב בין אבא לאמא לאחותו אריאל.
לראות את הילד שר, רוקד בגאווה מול כל הילדים.
לראות את הילד מוביל את הילדים במשחקים של לאה הגננת.
לראות את הילד עם חיוך ענקי.
לראות את הילד עם עיניים מנצנצות אחרי שלאה הגננת מרימה לו מחמאה על החמידות שלו.
לראות את הילד מלא באהבה עצמית והתרגשות מהיום שלו בגן.
להרגיש את החיבוק של איתמר כל כמה דקות בשביל שנהייה חלק מהחגיגה.
וברגעים האלו מגיעה אליי המודעות ופשוט הרגשתי מה זה אושר.
אפילו תוך כדי כתיבה עיניי מתחילות להירטב, כשאני נזכר בחיוך ובעיניו.
אלו הרגעים שאני בוחר בהכי קלישאתי שיש. אלו הרגעים שאני מבין מה חשוב לי בחיים האלו ואיזה מזל שיש לי ילד כמו איתמר. ועוד ילדה חמודה שבפוסט הזה תסתפק בילדה חמודה ואחות חמודה.
נ.ב
יש לי עניין עם המתיקות של הכותרת.
אבל אחרי הכל היה די מתוק הבוקר.
