בשבועות האחרונים חלק מהמשחק שלי, זה להרגיש בסדר כבר עכשיו עם מי שאני.
יכול להעיד על עצמי שחלק מאוד משמעותי מהחיים שלי, שגרם לי להמון תסכולים, ועדיין גורם (הרבה פחות) זה ההרגשה של ׳לא מספיק׳.
אני מסתכל על תוצאה מסויימת שאני רוצה להשיג. לדוגמא: אני בן 38 וצריך להיות בסטטוס מסויים. מול עיני אני רואה את הפער מהתוצאה.
חלק משמעותי מהעבודה שלי זה לדייק את נקודת היציאה. במקום שנקודת היציאה תהייה מהמקום שצריך לתקן ומשהו לא טוב. לצאת מנקודת יציאה שאני בסדר כבר עכשיו. אני פשוט רוצה שיהיה טוב יותר, או אני רוצה משהו אחר. הרעיון מאחורי זה, להוריד מתח מיותר מהדרך, להביא אותי למקום שאני בבחירה ולא ממקום שצריך, ממקום שאני אומר: אני רוצה לעשות זאת. עוד דבר, זה מתייחס גם לרגע הזה להבין שכרגע אם אני בנוכחות מלאה, כרגע הדברים בסדר.
בכנות אגיד לכם שזה מאתגר אותי. האוטומט הולך ללא מספיק, האוטומט הולך להכללות שגם אם יש תחום אחד ספציפי שפחות עובד לי בו, הוא יכול להשפיע על מצב הרוח הכללי שלי כמכלול.
לפני כמה ימים אני גולש בפיד ואז אני רואה פוסט של אדם גרנט – Adam Grant מי שלא מכיר אותו והתפתחות אישית, אפילו עסקית, מעניינת אותו, שווה ממש לעקוב אחריו.
והוא כותב את הפוסט שבתמונה (אחסוך את התרגום) מה שכן הוא מדבר די על אותה נקודה.
הוא עושה את ההפרדה הברורה בין ההישגים שלנו לבין הבטחון העצמי שלנו.
ובצורה ברורה מאוד הוא מראה את המלכודת שתחושת הערך העצמי שלנו קשורה לתוצאות שלנו.
אז כמובן גם שאני יודע את כל הדברים האלו, מתחבר אליהם עדיין ההפנמה שלהם מאתגרת מאוד.
מה שכן אין לי ספק, ואת זה אני יודע בתחומים שאני כן מצליח לעשות את ההפרדה זה מכניס המון שקט נפשי, וזה מקום שאני שואף להיות בו יותר ויותר בחיי – מבחירה.
