נמאס לי קצת מהמחשבות, חשבתי לעצמי.
כן. משפט זה די מתאר את מי שאני, חשבני, חפרני, מעמיקני, או מילים אחרות של מישהו שהגלגלים שלו עובדים שעות נוספות בחשיבה. עכשיו בואו, זה לא שאני חושב על איך אני פותר את הקורונה? ואיך לאנחנו לא נכנסים לגל נוסף?
אפשר להגיד שחלק גדול מהמחשבות שלי אלו מחשבות של סרטים שעוברים לי בראש, איך אני מרגיש נעים לכתוב פוסט? איך אני מוצא את החיבור בשביל לפנות למשה איש קשר בטלפון שלי שיכול לעזור לי לקדם פרוייקט חדש במוזה?
ומחשבות איך אני מרגיש פשוט נודניק כשאני פונה לאנשים.
הקטע המגניב הוא, שבהחלט עשיתי כבר המרה למחשבות שקורות אצלי בראש לעשייה.
חשוב לי להדגיש(בעיקר לעצמי) אני לא רוצה לוותר על המחשבות, אני פשוט רוצה שהם לא ימנעו ממני הגשמה של הקטעים שלי.
העניין שאני מרגיש עדיין מיאוס. בא לי להעלות עוד שלב בעמידה ביעדים שאני מציב לעצמי.
אני מאמין שככל שהנקודות הפנימיות שלנו מבוססות יותר בבטחון עצמי, הערכה עצמית, ואהבה עצמית ככה גם נפעל בעולם החיצוני בעשייה שלנו בצורה בריאה יותר (בריאה מבחינתי בהלימה בין מה שאנחנו רוצים, ומאמינים בערכים שלנו למה שאנחנו עושים).
הקונפליקט הפנימי שלי עם עצמי מבטא פער בין איך שאני תופס את עצמי? לבין איך שהסביבה תופסת אותי?
חשוב לי נקודת יציאה של: ׳אני שווה!״
זו נקודת היציאה שאני רוצה לצאת ממנה לפעולות. לאפשר לעצמי יותר להעז על סמך הוכחות מהעבר שכבר יש לי מנסיון ומפידבקים של אנשים, ולא ממקום של הערכה עצמית נמוכה.
אז מה שהחלטתי שבשבועות הקרובים אני עולה עוד שלב ברמת העשייה והביצוע שלי מהמקום של – אני שווה!
איך אני עושה זאת?
– אני זורק את עצמי למים מול אנשים שחשובים לי. גיליתי שהרבה יותר קל לי לעמוד במשימות שאני מתחייב לאנשים אחרים מאשר שאני מתחייב לעצמי.
– אני מזכיר לי על בסיס יומי להיות בעשייה ברגע שאני מתחיל לנדוד עם מחשבות וסרטים.
– אני ממוקד מאוד בפעולות, לא מעמיס על עצמי יותר מדי דברים, אלא בוחר דברים שאני יודע שהמשקל הסגולי שלהם יעניק לי יתרון משמעותי באפקטיביות.
וכנראה אני אעשה עוד כמה דברים שכרגע לא עולים לי.
אז לחיי עשייה של פעולות שמובילות לקטעים שבא לי להגשים.
