מדי שישי בצהריים כבר למעלה משנה אנחנו נפגשים בזום חברים מהמסגרת ומעלים נושאים מהשבוע החולף.
אלו יכולים להיות נושאים הקשורים למטרות שאנחנו רוצים להשיג, זו יכולה להיות סיטואציה שקרתה לנו במהלך השבוע ובא לנו להעמיק וללמוד ממנה.
בזום שישי האחרון,
אחד המשתתפים סיפר על מקום העבודה שלו, ושיתף איך לפני תהליך ההתפתחות הוא היה הרבה יותר עצבני וכך גם התגובות שלו לחברים לעבודה, מה שהוביל למצב שלא מתעסקים איתו.
המשיך לספר בכנות איך היה לו הרבה יותר קל ונוח כי מה שהוא היה אומר היו עושים, ולא היו מבקשים ממנו בקשות מסויימות כי ידעו שעלול להתעצבן אז חסכו זאת ממנו.
זה היה רגע די מעניין,
ועלתה לי השאלה: למה להתפתח אם זה מוסיף יותר קושי לפעמים.
וגם ישר חיברתי זאת לעצמי, הרבה מאוד שנים וגם כיום המחשבה זולגת לי לפעמים, המחשבה שאני נחמד מדי גורמת לזלזול וחוסר התייחסות.
ומשם זה הביא אותי לחשוב על זה שלהיות בנאדם מפותח לפעמים זה קשה יותר כי הדרך לבוא לא ממקום של פחד אלא מכבוד דורשת לפעמים מאמץ גדול יותר.
לראות את האנשים לגרום להם לבחור ללכת אחריך לא כי צריך אלא כי רוצים יכול להיות הרבה יותר קשה.
אבל יש עניין חשוב בהרבה לדעתי המחיר שאנחנו משלמים!
מה המחיר שאנחנו משלמים להיות בנאדם שמפחדים ממנו?
איך אנחנו מרגישים בתוכנו להיות האדם הזה?
אז סבבה, אני משיג את הדבר שרציתי, אבל האם הדברים מאחורי הגב שמדברים עליי.
האם המוניטין שלי הוא של בנאדם שרוצים להיות בסביבתו?
האם אני אוהב להיות האדם הזה?
דברים אלו נתנו לי את הלגיטימציה להבין שלפעמים להיות טוב, בטווח הקצר זה פחות משתלם (לפחות בעולם שאנחנו חיים בו כיום).
אך בטווח הארוך זה סופר משתלם, כי זה מייצר לנו קשרים אמיתיים עם הסובבים אותנו.
זה מייצר לנו מערכת יחסים עם עצמנו עם פחות לחץ כי הרבה פעמים פחד יכול להוביל גם למלחמה ובמלחמה הסיכוי להיפגע גדל.
