מכירים את השיחות עם אנשים קרובים אליכם, או שיחות פנימיות עם עצמכם שאתם מגיעים למסקנה, זה אני!
אז בימים האחרונים יש לי שיחה כזאת בראש בהקשר להתנהגות במצבים חברתיים.
מצד אחד אני אומר זאת בשביל לקבל את עצמי, מצד שני זה גם יכול לייצר תקיעות. אם אני מקבל את ההתנהגות בעזרת שתי מילים אלו, הרצון שלי לשנות פוחת.
שמתי לב שזה לאב דווקא צד אחד או שניים, אלא מן שילוב פלוס נדבר נוסף בזכות המילה כרגע. אם אני מקבל את ההתנהגות שלי זה נותן לי יותר מקום לבחור להוסיף משהו חדש, במקום להיאבק שהדברים לא בסדר.
לדוגמא: אומר לעצמי כרגע לא מרגיש בנוח במצבים חברתיים מסויימים, אך בנוסף כן יש לי רצון לראות איך כן ניתן להרגיש בנוח יותר. שמתי לב כמה אנרגיה אני יכול לבזבז על תסכול שדברים לא מתנהלים כפי שאני רוצה. במקום זאת אני מנסה יותר ויותר לזקק מה לא מתנהל כפי שאני רוצה, לנסות כמה שיותר להשלים איתו ומשם לצאת לדרך של למידה והתנסות, ובחירת מסלול שמתאים לי בשביל שאהייה בנוח יותר במצבים חברתיים או בכל תחום שאבחר.
אז לחיי עבודה על קבלה והמשך התפתחות.
