פוס משחק
תובנה מעניינת שבקעה השבוע בעקבות הסדנאות שהיו במוזה השבוע.ומשפט מחץ אחד.
מוזה, מוזה.
אין לי מוזה.
יש לי מוזה.
כמה זמן מוזה יש לי היום?
איזה חודש מחורבן, כבר שבוע אין לי מוזה.
עבר לכם פעם בראש?
אז ככה… זה האני מאמין שלי, והשבוע זה התבהר לי, ואני יכול גם לכתוב את זה ולקעקע זאת פנימה.
המוזה נמצאת בכל מקום ובכל רגע נתון.
עד פה בטח לא הפלתי אתכם מהרגליים, גם לא תכננתי:-)
האם חשבתם פעם, למה אין לי מוזה? למה יש לי מוזה?
למה פתאום במקלחת יש לכם מוזה?
למה פתאום בסוף הצגה יש לכם מוזה?
למה פתאום בהרצאה יש לכם מוזה?
עם שיחת נפש עם חבר קרוב, יש לכם מוזה?
האם זה מי שמולכם? עושה לכם את המוזה ומביא לכם אותה?
מה שאני שמתי לב, זה שכן מי שמולנו, עוזר לנו לקבל את המוזה אבל יש עוד משהו…
יציאה מהאוטומט!
רובנו נמצאים בשגרה די מטורפת ביום יום ואנחנו על אוטומט. גם עם אנחנו סופר אפקטיבים ומגדירים שיש לנו חיים שלמים ומלאים עדיין אנחנו על אוטומט.
ולדעתי המוזה בדרך כלל מגיעה, כשאנחנו עושים ׳פוס משחק׳ מהאוטומט ומצליחים להגיע לניתוק מסויים מהשגרות שלנו ויש לנו זמן נטול ׳דאגות׳
המשפט שהוריד לי את האסימון, זה משפט שאמר אלנתן שלום שיצא מסדנת אומן במוזה במסגרת ׳הנבחרת של נעם חורב׳.
״במוזה אתה מאבד את תחושת הזמן״
ועם המון חזון של אסנת ועם אנשים מקסימים שפגשנו במהלך הדרך איכשהו הצלחנו ליצור מרחב מאפשר, ללא שיפוטיות וביקורתיות שבו יש לך הזדמנות לצאת ממרחב הזמן.
עכשיו אחרי תובנה,
תכל׳ס מה צריך לעשות כדי להצליח?
כי תובנות זה נחמד אבל בלי מעשים ופרקטיקה זה לא רציני בכלל.
1. לדעת מה אני רוצה, אוהב ועושה לי טוב.
2. לקבל החלטה שזה חשוב לי.
3. תכנון, תכנון, תכנון אני עדיין לוקה בחסר בזה, ואני מבין שזה מה שמבדיל את רוב האנשים שמצליחים.
לעשות רשימה של כמה דברים שחשובים לך לקבל בהם מוזה לעצמך.
ובתחילת כל שבוע לקבוע את הזמן ביומן שלא משנה מה קורה זה הזמן מוזה שלכם!
זה הזמן שאתם לוחצים על כפתור הפאוס של הסרט שלכם, ושמים סרט אחר לתקופה שבה תבחרו.
בזמן הזה יצוצו לכם כל כך הרבה דברים.
היופי הגדול הגדול שזה יכול להיות ממש פשוט וזמין.
למשל, אתם יודעים שיש לכם נסיעה של שעה וחצי פעם ב…
בוחרים מראש הרצאה טובה, פודקאסט, פלייליסט שאתם אוהבים. קובעים לכם מה בה לכם להשיג בזמן הזה ודברים מופלאים יכולים לצאת.
ולקבוע שאין לי שום מטרה להשיג חוץ משקט לעצמי זו גם אחלה מטרה.
מה אתם חושבים?
נ.ב
הקטע המצחיק/עצוב שהרבה דברים אנחנו יודעים.
אנחנו יודעים שזה כל כך חשוב להשקיע בעצמנו והשראה יכולה לתת לנו המון דברים.
השאלה אלו פעולות אנחנו עושים? באיזה קצב? באיזו תדירות כדי שהדברים באמת יקרו לאורך זמן?