אתחיל ואומר שעדיין אין לי זרימה חופשית בבלוג, אני עדיין במחשבה מחפש את ׳הדבר׳ שאני אכתוב אותו עם התובנות שלי היומיות ואני שם לב שזה קצת גורם לי לא להיות 100% על הבלוג, מבחינת עדכונים יומיים (למרות שהתחייבתי לפוסט אחד בשבוע, להתחלה)

לכן אמרתי לעצמי שלא משנה מה, עדיין תכתוב. אז אני זורק את הדברים על הדף ומקסימום אחר כך נעשה סינון, אם בכלל.

בימים האחרונים באה לי המוזה לתיפוף. תמיד היה לי זיקה מגניבה לתופים, אני חושב בעיקר בגלל שאח שלי מתופף וזה תמיד נראה לי מגניב, אך לא מספיק בשביל ממש לרצות לנגן ולעשות שיעורים.
אך פתאום ביומיים האחרונים זה חזר לי ממש וקיבלתי החלטה להתחיל עם פד. זה גם בא לי ממש טוב עם הזמן מוזה – משהו שונה מהעיסוק שאותו אני אוהב מאוד, אלא משהו שהוא ממש תחביב.
מה שמפריד אותי כרגע מלהתחיל להקדיש 10 דקות ביום זה: פד, סטנד, מקלות. אם אני רוצה להשקיע אז גם כסא ואז אני ממש מוכן לצאת לדרך.

חברים הזמינו לטקס שבועות בקיבוץ ג. אני כל כך אוהב את הטקס ואת המסורת אך מה ששמתי לב שממש ריגש אותי זו התחושה לאהבת הארץ. עלתה לי מחשבה שאם הייתי גר בחו״ל לא היה את הטקסים שהיו גורמים לך להרגיש את הארץ המדהימה שיש לנו. החקלאות והחלוציות שהיו פעם והשירים שזה פסקול של המדינה. גם זה חיבר אותי לחקלאות והזכיר לי את התקופה של הכרם שלנו.

נושא אחר
גם היום עלתה לי המחשבה לעשות דברים ששמתי בטרלו אך איכשהו אני מורח זמן. צריך לפצח את האיכשהו הזה. מה גורם לי לסטות מהעיקר ולא לשחק במשחק התכנון שלי.
נצחון בשבילי במשחק התכנון זה שהכל יהיה רשום בטרלו וביומן במשימות קטנטנות שאין לי אפשרות שלא אוכל לבצע אותן.