ביומיים האחרונים היו לי 2 פגישות לשתפ״ים חדשים למוזה.
בפגישה הראשונה היתה מטרה מאוד ברורה, אך איפשהוא כבר בתחילת הפגישה שחררתי. שמתי את עצמי בכובע של ההקשבה ופשוט התעניינתי להכיר את האדם שמולי. שאלתי אותו שאלות על אופן המחשבה שלו, איך הוא הגיע למה שהוא עושה?
האדם שמולי נקרא לו ד. שידר אינטיליגנציה גבוהה ביותר וצניעות. דיברנו על דרך, ערכים, תהליכים, מקצועיות, וחיבור. 
איש שלפני שעתיים לא הכרתי, פתאום הרגשתי מחובר אליו בגלל שדיברנו בשפה של המוזה. הערכים של שנינו הצטלבו לנו.
הכיוון מאוד חיובי וסיכוי טוב שנתקדם. האינטואיציה הרגישה לי שיש חיבור טוב ונכון ביותר למוזה.
הסיבה לאינטוציה היא הידיעה שלי כאורי וכמוזה מה הערכים שלנו? ומה המהות של מוזה? וכשהרגשתי שזה התחבר אל ד. היה קליק פנימי של חיבור.

בפגישה השנייה גם בחינה של שת״פ גדול עם הכרות ראשונית.
אך משהו אחר תפס אותי בבנאדם שהיה מולי וזה התודעה וההתפתחות האישית שהוא לוקח לדרגה גבוהה מאוד של אימון וחקירה כל הזמן.

הפגישה השנייה הייתה עם נ. 
אמר לי שני דברים שתפסו אותי:
1. ״כפי שהוא״ סיפר לי על התמודדות מאתגרת שהוא עובר. הדבר היפה זו צורת המחשבה וההסתכלות הנקייה שלו לסיטואציה.
הרבה פעמים האינסטינקט הראשוני שלנו זה להכניס לתבניות על בסיס האמונות שלנו, אנחנו שוכחים לעצור רגע מהאוטומט, להסתכל בסיטואציות או על אנשים בראייה ״כפי שהוא״ בלי הפרשנות, בלי להביא את העולם הפנימי שלנו אך ורק להסתכל טוב, טוב.

חשבתי ישר על עצמי – כמה אנרגיה הייתי חוסך? כמה פעולות הייתי מוסיף לעשות? וכמה אומץ הייתי יכול לקבל? אם הייתי מאמץ את ההסתכלות הזאת.
לכן, נוסף לי חוק למשחק וזה חוק ״כפי שהוא״ בסיטואציות שאני מרגיש שאני יוצא משיווי משקל לשאול שאלות את עצמי: עד כמה רגש מוכנס פה? אם זר היה צופה מה היה חושב?

לקראת סיום השיחה שהוא כבר לפני יציאה סיפר לי עוד סיפור להמחיש את העקרון המרכזי שעל פיו הוא חי:

״הכל קורה לטובה בכל רגע״

האינסטינקט הראשוני שלי, ופה אני חוזר לכפי שהוא, להתייחס למשפט כמנטרה של ניו אייג׳, אך בהסבר שלו היה משהו מעניין.
עצם זה שכל סיטואציה שבאה עלינו, באמונה הזאת זה אומר שאנחנו פתוחים ללמידה ואנחנו בהקשבה גדולה. סיטואציה שאנחנו לפעמים מגדירים אותה רעה יכולה לתת לנו שיעור – ״איך החרא שעכשיו נחת עליי, הוא לטובה באותו רגע?״
והמסקנה שלי שאם אני אתעלם ואתבאס עם האמונות שלי אני מפספס את השיעור ופעם הבאה קרוב לוודאי אחזור על הטעות שלי.

מתחיל אולי להגיע לי קצה חוט למה אני חוזר על טעויות שלי ואני מגיע לפעמים לשפלים גדולים, אולי פה הסיבה שההסתכלות שלי היתה מהכיוון הלא נכון.

עוד דבר שנזכרתי שאמר זה העניין שאנחנו נוטים לנסות לתקן את מה שלא עובד במקום לתקן עם מה שעובד, מתקשר אולי לעבודה עם חוזקות שלנו.
במקום לנסות לשנות את האופי כל הזמן לחשוב איך אני עושה התאמות? ומה אני כן יכול להביא? עם הקושי או החולשה כביכול – צריך עוד לפתח את הרעיון.