אמרתי: ״אוקיי…״ כנראה שיש פה סימן והגיע הזמן לקדם את העניין הלאה. לטבע יש דרכים משלו לאותת לך שאתה בכיוון הנכון.
גיליתי שעינב בוגרת שלנו, עברה אצלו סדנה, והמליצה עליו בחום.
התחלנו לעקוב אחריו ולהתחבר לכתיבה שלו, ולמי שהוא דרך פייסבוק וגוגל.
״הגיע הזמן להתקדם עוד שלב״ אמרתי. כתבתי הודעה בפייס, הוא ענה.
מהר מאוד המשכנו לטלפון, לשיחה על ערכים, השקפת עולם, ושטויות חסרות משמעות ולחשוב שלפני דקה היינו זרים גמורים.
קבענו להיפגש במוזה.

הגיע לפגישה והתיישב על הספה האפורה.
מכירים את זה שהשיחה מהדקה הראשונה זורמת כאילו אתם חברים כבר שנים?
זה מה שהיה. הנקודות התחילו להתחבר – כמו במשחק של המספרים שהיינו ילדים 1,2,3.57,89 וטאק יצא לנו שועל. הרגשתי את הקליק, ואיתו הידיעה שמשהו טוב מאוד הולך לקרות.
המשכנו לראות אותו בפעולה, והתאהבנו אפילו עוד. כמה גבר יכול להגיד התאהבתי?? כנראה הרבה:-)

אתמול היה המפגש הראשון ואחרי עשר הדקות הראשונות ידעתי! הסתכלתי על אסנת חייכתי, ושנינו הנהנו עם הראש בהתלהבות.
כשחזרתי הביתה אמרתי לאוסי: את יודעת על מה אני הכי מבסוט? על האינטואיציה שלנו וכמה היא מדוייקת.

׳שי עמית׳ ברוך הבא למוזה. יש לי הרגשה שרק התחלנו…