נתחיל עם גילוי נאות ששי עמית מעביר אצלנו במוזה סדנת כתיבה.
עכשיו אפשר להמשיך.

אני כרגע בשיא הספר שלי והראש שלי מתחיל לכיוונים מטורפים עם הספר, לא אעשה ספויילר למי שעדיין לא קרא.

באחת הסצנות  לא יכולתי שלא לקחת משם את שאלת הריטלין. (לא נכתב באופן מפורש, זה עניין שלי) איך יכול להיות שכל כך הרבה ילדים, נערים סטודנטים לוקחים את הכדורים?
נזכרתי במכללה שלמדתי בה, זה הרגיש שרוב הכיתה היתה על כדורים.
איך זה יכול להיות שאנחנו צריכים תוסף בשביל שיעשה אותנו מרוכזים.
הרי כשצופים במשחק כדורגל כנראה לא ניקח ריטלין, ונישאר עדיין מורכזים.
בהופעה של זמר שאנחנו אוהבים כנראה לא ניקח ריטלין, ונישאר מרוכזים.
בשיחה עם חבר קרוב כנראה לא ניקח ריטלין כדי להישאר מרוכזים.

אז מה הסיבה של הכדור הזה?
האם התופעה לא מוכיחה שיש פגם ביסוד?
והריטלין הוא פתרון לבעיה אך הוא לא בעצם מונע את הבעיה האמיתית שאולי הלמידה השתנתה.
האם הוא באמת פתרון לתלמיד או שהוא פתרון למורה/מרצה ששמו מולו עשרות ילדים/נערים/בוגרים שונים שצריכים באותו רגע להיות אותו דבר – להקשיב לנושא אחד.