אני חקלאי

נולדתי במושב שילת,

בכל קיץ קומת העמודים בבית שלי – הפכה לבית אריזה שלא מבייש שום מפעל.
15 עובדים תאילנדים מתרוצצים בבית שכולו ריח שום מהאורז שאכלו ב-5:00 בבוקר, אמא. אבא. אחים. רדיו עם מוזיקה מנגן ברקע.
זוכר את עצמי בגיל 4, יושב על ארגז שחור (הייתי קטן מידי לכיסא), ושם דגלונים על כל קצה של אשכול ענבים לפני שהארגז נסגר, נחתם ועולה על מטוס לאירופה.

היה לנו כרם מופלא, מפעל חייה של אמא שלי.

מאז שאני זוכר את עצמי – חודשי החופש הגדול היו עיסוק בלתי פוסק שלי ושל משפחתי אך ורק בדבר אחד – בציר ענבים!

בכלל לא הייתה שאלה, ברגע שהגעתי לגיל שיכולתי לעשות אפילו דבר קטנטן, קיבלתי אחריות.
בהתחלה לשים את הדגלונים, והאחריות לא לפספס אף אשכול עם דגלון,

מאז כל שנה, ככל שהשנים חלפו, קודמתי בתפקידים והייתי אחראי על הכנת הקרטונים, שקילה ואריזת הענבים.
בסוף היום נוסע עם אבא שלי עם העגלה לפרוק את כל הקרטונים בבית האריזה המרכזי, שם הענבים היו נבדקים על ידי בוחנים קפדניים אשר מחליטים בסופו של דבר האם המשלוח ראוי להישלח מעבר לים או להימכר לשוק המקומי.

והיום, 17  שנים אחרי…

אני מרגיש שאני עדיין חקלאי. כנראה שזה אף פעם לא עוזב אותך.

נכון, בכרם שלנו לא היינו זורעים כל שנה מחדש, אבל, כל שנה היינו סביב הכרם:

אם זה בריסוסים להכין את הקרקע ואת הגפנים, אם זה בטיפולים בגפן שיביא יבול גדול. אם זה הרחקת הציפורים, אם זה תפיסת גנבים שהיו חותכים את הגדר ובאים לגנוב ענבים, או בחרישת האדמה לנקות מעשבייה שהשטח יהיה מדוגם לבציר.

וככה אני מרגיש גם היום.

בתור בעל עסק אני מרגיש שזרעתי זרעים לפני שנתיים וחצי עם היציאה שלי לעצמאות והכשרתי חלקה חדשה, עם זרעים חדשים כשפתחתי ביחד עם אוסי את מוזה הבית של המוזיקה והיצירה.

בעסק שלי העבודה כחקלאי לא מפסיקה לרגע…
חרישת השטח, קיבוע עמודים בשורות, מתיחת כבלי ברזל בין השורות – שתילת הגפן –
שווה לתכנון החזון של מוזה, שיפוץ המבנה, עיצוב פנים של המבנה, פיתוח מוצרים.

השקיית האדמה כמה פעמים בשבוע כל השנה  – שווה שיווק בלתי פוסק.
טיפול בכרם ובגפנים בפרט במהלך השנה – שווה לשימור הלקוחות שלנו, עשיית סדר כל הניהול השוטף.

מכירת הבציר לייצוא באירופה – שווה למכירות של המוצרים שלנו ללקוחות.
שיקום הגפנים אחרי הבציר – שווה לאסטרטגיה, פיתוח עסקי בשביל לשמור על חדשות וצמיחה בלתי פוסקת בעסק.

כמובן שבין לבין יש בצורת, ברד, שטפונות חזקים, רוחות, פסילות של משלוחים לחו"ל, בירוקרטיות על פועלים זרים, סגרים של פועלים ערבים, גניבות של רומנים, שנת שמיטה.
כל זה שווה לכל האתגרים שאני מתמודד איתם כבעל עסק, בירוקרטיה, חופשים, ביטולים ברגע האחרון, טרנדים של שיווק," טוב לב של אנשים"…

חקלאי טוב צריך סבלנות.
כל הזמן צריך לדאוג, לטפל, ולעשות המון פעולות קטנות ביותר בשביל להצמיח ולשמור על יבול מאוד גבוהה ולהבין שלפעמים אין תוצאות מיידיות ופתאום יכולה לבוא שנה עם יבול מטורף, פתאום יכולה לבוא שנה שיש ביקוש מאוד גדול והמחיר לקילו עולה.

ולפעמים גם לא…

אבל כשעושים את הממוצע מוצאים רק רווח והנאה, כי מי שחקלאי אמיתי יש לו שריטה וגם בזמנים הכי קשים ועם כל המכות העמוקות שהוא חוטף – הוא משוגע על זה ולא מסוגל לעשות שם דבר אחר. וכנראה שאני חקלאי אמיתי, כי לא משנה כמה כפות אני חוטף, כמה קשיים וכמה התמודדויות שלא חלמתי עליהן – אני לא מסוגל לעשות שום דבר אחר!

אז…

לחיי החקלאים!