רוצה לכתוב אבל...

בא לי לכתוב, ממש בא לי לכתוב. שיצא לי משהו עם תובנות עמוקות, שיעורר דיון, שיתן לי שיעור כלשהו. בימים האחרונים כבר התחלתי כמה פוסטים, אך עדיין לא מצליח להתחבר לי המסר ודיוק של מה שאני רוצה להגיד.

וגם עכשיו אני אחרי נסיון של 40 דקות לדייק מה אני רוצה להגיד בדיוק והתחלתי עם סיפור ועם רעיון שהיה לי בראש אך זה לא מספיק מגובש ולא החלטתי מה בדיוק אני רוצה לאמר.

מה שכן עלה לי מהעניין זה התהליך של המודעות שלי, אני משתדל לשים לב, למחשבות ולתחושות שעולות לי. לא לבוא ממקום של שפיטה כי לשם האוטומט לוקח אותי. להגיד אוקיי – אתה מרגיש תקוע, ולהתחיל לשאול שאלות: למה אני רוצה בכלל להעלות את הפוסט, או האם אני צריך עכשיו להעלות, ולהגיד גם איזה יופי שאני מודע לשאלות שעולות ולכך שאני רוצה להביע את עצמי.

הדבר הבסיסי של מודעות אפשר להגדיר זאת כמשחק החדש שלי, הורגלנו לנסות להבין מצבים, ולנסות לפענח את מערכת ההפעלה שלנו במקום להיות מודע, אפילו לא לעצור. ולהרגיש ורק להיות מודע. 
כל כך פשוט ועם זאת כל כך מסובך. 

מה אתם מרגשים לגבי כך שאתם מרגישים?