בריצה היום שמעתי את הפודקאסט של ערן גפן עם יהודית גריסרוּ. יהודית סמנכ״לית משאבי אנוש באל על.
היא דיברה שעובדים צריכים משמעות בעבודה וזה בעצם הדבר שמנחה אותם.
יותר מזה היא ציינה שבעולם כיום, עובד צריך להרגיש משמעותי וזו האמנות של מנהל ובכלל לתת תחושה לאנשים שהם משמעותיים.
דיברה על כך שבסוף כל יום היא עושה סיכום של היום שהיה לה, מה היא למדה ממנו, סוג של תחקיר בשביל ללמוד ולהשתפר.
ישר התחבר אליי, עד כמה אנחנו במוזה מנסים לעזור לאנשים לעוף על עצמם שירגישו משמעותיים.
אז מה אתם עושים בחיים, גם כשתרגישו משמעות בחיים וגם שתרגישו שאתם משמעותיים?
נ.ב
עוד דבר שהגיע לי היום בריצה שהסיפור שאני בגללו דוחה את סיום קריאת הספר כי אני צריך לכתוב שם סיפור. זה לקחת את הסיפור של יעל, בהקשר של מוזה – כי בסיפור הזה יש את כל הסיפור של מוזה. ואח״כ גם חשבתי שגם ענת מתארת את הסיפור.
