הבוקר בדרכי לנסוע לחבר לשבת קצת ולהתעדכן. נכנסתי לאפליקציית הפודקאסטים, ולחצתי פליי על פרק מהפודקאסט של יהודית כץ.
מכירים את זה שמישהו מדבר את המחשבות שלכם? ויותר מזה. מצליח לדייק במילים, ולאגד במשפטים שגורמים לכם להנהן עם הראש ולחשוב: זה אני!
יהודית ראיינה פסיכולוגית בשם עפרה מירון ליכטר.
למי שלא מכיר, יהודית מגדירה את עצמה כאחת שמתמחה בפסיכולוגיה חיובית. פתאום הביאה מישהי עם גישה שישר מנחיתה לקרקע. אפילו היא אמרה שהיא כנראה הולכת להיות ׳המבאסת׳ בדברים שהיא הולכת להגיד.
נקודה מעניינת שדיברה עליה אלו המילים הגדולות כמו: שלווה, ואושר.
כיום אושר זו מילת מפתח. היא אומרת: שלשאוף להגיע לשם יכול דווקא להביא אותנו לכיוון השני – לחרדה ולדיכאון. היא מסבירה בכך שאושר וגם שלווה ועוד מילים במשפחה, אלו מילים אוטיפיות שלא באמת ניתן למדוד ויכול להיות שנחווה רגע אחד, אבל זה לא מצב סטטי.
ולכן אנחנו עלולים להיות מתוסכלים כי אנחנו במרדף בלתי פוסק. אנחנו כל הזמן רוצים עוד, ולא מסופקים כמעט מכלום.
במהלך הראיון חזרה כל הזמן שאין איזה טיפ או משהו אחד שתעשו והכל מסתדר (כבר התחברתי אליה עוד יותר), צריך להבין שזה דרך. אבל מה שכן אמרה שניתן לעשות זה ליצור קצת הקטנה של המילים ושל השאיפות שלנו. ואפשר שנרגיש רק: בסדר. אפשר שנרגיש טוב.
וקצת לחזור לבייסיק ולדברים שכל אחד מאתינו כבר יודע שיכולים לשפר לנו את איכות החיים: שינה, ספורט, מערכות יחסים, לעזור לאחר.
במהלך ובסוף הראיון כל הזמן חשבתי עד כמה אנחנו נוטים לסבך לנו את החיים בעיקר עם ציפיות והגדרות שמראש קשה לנו לעמוד בהם. והדברים הראשונים שצריך לעשות זה פשוט לנקות את הרעשים ולחזור לבסיס. כי כיום דווקא החוכמה זה להרכיב את הפילטרים ולהישאר בתשומת הלב לדברים הפשוטים והבסיסיים.
