בפוסט של גארי ויי על איך לספר סיפור ברשתות החברתיות הוא מדבר שם שלכל פלטפורמה (יו טיוב, פייסבוק, אינסטגרם…) יש את הדרך הייחודית שהסיפור צריך להיות מועבר, להעתיק ולהדביק אותו סיפור באותה צורה גרפית בכל המדיות זו טעות, וחוסר הבנה שלא ייתן את התוצאות הרצויות. צריך ללמוד ולהבין את המדיה על מנת ללכוד את תשומת הלב של הבנאדם שאליו אתה מכוון שהמסר יגיע.
בערך באמצע הכתבה, הוא מזכיר קונספט מגניב במיוחד שיכול להקל על ייצור התוכן.
לתעד, לא ליצור
לספר לעולם מה קורה?
לתאר את המסע, חזון, מחשבות שלי, רעיונות, פעולות, נצחונות, פחדים, אמביציה.
הרבה יותר משמעותי זה לספר את מה שאתה עובר ובעיקר עושה, מאשר לתת עצות איך לעשות זאת.
הרעיון ממש מתיישב לי טוב. אני מתחיל להבין שכמו שכתבתי לפני כמה ימים, לעסק היום אין ברירה להפוך לחברת מדיה ולהפיץ את הבשורה. במוזה יש לנו המון בשורות להפיץ והרבה מאוד דברים קורים, שיכולים לעניין אחרים ויותר חשוב מזה, לתת ערך לזמן מוזה׳ לעצמך.
