לכתוב עליי במקום לכתוב על עקרונות וקלישאות גדולים.
בהתחלה הפיד של בפייסבוק היה מלא במאמנים וגורויים למינהם, ככל שהתבגרתי בהתפתחות האישית שלי וגיליתי את הכפתור בפיד שמאפשר לי לשלוט על התכנים שמופיעים לי. התחלתי בתהליך מסיבי של סינון.
הבנתי שאני לא מתחבר לשפה שבה הם מדברים אבל היו חסרות לי כמה נקודות להסביר לעצמי, מה גרם לניכור ואפילו לתחושת העצבון שהעלו אצלי.
היום הנקודות התחברו לי כשראיתי סרטון של Gary Vaynerchuk שבו הוא מספר לבחור בגילאי ה-20 איך לדעתו הדרך היום לפרוץ.
הוא כל הזמן חוזר לעניין של תיעוד של התהליך ובשיחה איתו הוא אומר לו שלהגיד תעשה ככה, וככה ולבוא מגבוה בתור מישהו בן 20, אנשים ישר יגידו: ״מי הוא חושב את עצמו?״ והדרך הנכונה לפי גארי, היא פשוט לספר את הקטע שלך, לראיין אנשים שאתה פוגש מנקודת מבט של אני על עצמי לספר את הכל, ואז הרבה יותר קל להתחבר.
במשפט שגארי אמר לו את זה, יש הנקודות אצלי התחברו והבנתי שרוב המאמנים והגורואים כל הזמן מדברים בסיסמאות, ורוב ההצלחה שלהן מתבססת על ספרים שקראו ולא על החיים האישיים שלהם (או העסקיים, אותו דבר מבחינתי).
נקודה זו משמעותית עבורי, וחידדה לי את המסר שכשאני כותב לכתוב את עצמי ולא לדבר באמירות כלליות חסרות משמעות.
