ביסודי, כיתה ג׳ או ד׳ המורה אמרה: ״תעשו שער למחברת ותכתבו חשבון״היתה נותנת כמה דקות לעצב את השער. אני זוכר קלמר עם טושים צבעוניים. שלב ראשון היה לכתוב בעיפרון – חשבון – אחר כך לקחת טוש ולעבות את הכותרת עם הטוש. לפעמים הטוש היה נחלש וחזרתי מס׳ פעמים עד שהמילה חשבון בלטה במחברת.
היום קרה לי דבר דומה.המילה כבר היתה כתובה לי בעיפרון בתודעה שלי, אך במהלך שיחה עם קולגה מקצועית (איזו מילה מוזרה, ומרוחקת אבל זו ההגדרה המדוייקת, אז זרמו) התחלתי להדגיש לעצמי בתודעה עם טוש די כהה, את ׳הדבר שלי׳.
מה מגניב אותי בעולם הזה?
יכול להגיד שעדיין אין לי את הבטחון המלא להגיד זהו הדבר שלי, אך בהחלט כותרת השער מתחילה להתבהר לי.
האם אתם יודעים מה הכותרת שלכם?
נ.באם יש לכם כותרת…המורה הכתיבה לכם, או אתם?
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוקתוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק את המשוואה הזאת קראתי בעמד 262 בספר הרגלים אטומים של ג׳יימס קליר. הלסת נפלה לי.ולמה? המשוואה