בשנים האחרונות תמיד אמרתי, חצי ברצינות, חצי בצחוק. על העניין של חוסר אהבה שלי לאנשים.
הערב נפלה אצלי הבנה מסויימת. בדרך כלל התבאסתי מהחוסר יכולת להתחבר לאנשים, או להיות חברותי בסיטואציות מסוימות. הערב זה קרה והתחלתי להתבאס על עצמי שאני ככה, אך הייתי במודעות והדיבור היה, הכל בסדר זה מי שאתה.
וזה באמת מי שאני!
העניין הוא לא זה שאני לא אוהב אנשים, אני כן אוהב אנשים. עובדה אני נשוי, עובדה אני במסגרות עם אנשים, עובדה טוב לי עם העסק.
הרעיון זה התזמון של האנשים ושם לא תמיד זה מתאים לי. לפעמים אני צריך את השקט שלי, את המקום להיות בשלי. ולא עם האנשים.
את החידוד הזה לוקח לעצמי.
