מדיטציה מוציאה אותי משלוותי

מוזר. אני יודע זה אמור להיות הפוך.
אני כל כך מאמין בכוחו של הרגע הזה. בלנשום. בלהיות במודעות, ונוכחות.
אך יש משהו בלשבת עם עיניים עצומות ולהתרכז רק בנשימה שמצליח להוציא אותי משלוותי.
אני כבר לא נאבק לזה ומתמסר לזה.
אך אני מבין שהדרך שלי להיות במדיטציה זה להיות בתנועה, או דרך כתיבה או דרך תשומת לב לרגע הזה.

חשוב לי מאוד להבין את מערכת ההפעלה שלי.
זה שאומרים שמדיטציה מרגיעה זה מעולה, השאלה מה הצורה של המדיטציה בשביל להרגיע אותנו.

____________

5 דברים שאני מוקיר עליהם תודה היום:

1. אריאל עשתה כמה צעדים לבד – מוקיר תודה על כך שנותן לה להיות במקום שלה.
2. שחררתי את הבאסה שבאו קצת אנשים – הרגשתי את הלא נעים ויחד עם זאת התמסרתי לזה.
3. החלפתי צילנדר – עשיתי פעולה שדחיתי אותה.
4. ההשתפרות בנגינה בגיטרה שלי – עפתי על עצמי, וגם על כך שלא התנצלתי וכן הוקרתי תודה לעצמי על כך.
5. על היכולת להיות מודע לנשימה שלי – מרגיש את ההתפתחות שלי שם.