לוקח נקודה שקראתי מתוך הספר של סת׳ גודין ומעמיק בה בהקשר של מוזה, ובכלל שיווק.
סת׳ מדבר על העניין שכיום בשביל להביא לשימוש נרחב בשירות או במוצר שאנחנו מוכרים יש דרך לעשות זאת שקשורה לחיבור בין בני אדם.
הדוגמא המתבקשת היא פייסבוק, בעיקר בהתחלה של פייסבוק היה אינטרס לכל מי שהשתמש בפייסבוק אינטרס מובהק שגם לחבר שלו יהיה פייסבוק בגלל שככל שיש לו יותר חברים ככה התועלות שלו מפייסבוק גדולים, ולכן היה לו אינטרס לספר סיפור לחברים שלו ולהזמין אותו להצטרף.
מצב כזה זה האידיאל, כשאנחנו מייצרים סיפור שניתן לספר כי עצם זה שיסופר יעזור לי (אבל לו בגלל זה הם יספרו) לסיפור צריך להיות מספיק ערך שהחברים שלנו ירוויחו מכך גם.
סת׳ מציע לנו לשאול שתי שאלות מרכזיות כשניגשים לחשוב על בניית רשת חיבורים.
1. מה אני אספר לחבר?
2. למה לי לספר לחבר.
אם העניין הזה אני מנסה כל הזמן להדק את הסיפור של מוזה.
הרעיון שמוזה מתדלקת לך את השגרה באנרגיה, סוג של מסג׳ לנפש. יש פה סיפור ותועלת מאוד ברורה בעולם של: שגרה, משברים, משמעות אך עדיין לא מצאתי מספיק את הצגת הרווח מהסיפור, מי שמגיע אלינו כן מבין את הרווח אבל לפני שהוא מגיע אין לו מספיק הזדמנויות להבין זאת.
וגם ספציפית לסדנה של ׳פשוט לשיר׳ הבנתי שהמסר של הסיפור צריך להיות: ״מאפשרים לכם לשיר״ התחושה הזאת שאנשים כל כך אוהבים לשיר אבל מתביישים. צריך עדיין לחשוב איך אני מוסיף לזה נרטיב על הסטטוס, פחד, שייכות, בטחון , ועוד רגש ואמוציות.
