מיקרופון של החיים

בראייה לאחור, שנת 2019 היא שנת הדיוק.
הדרך לקחה 12 שנה (מרגיש בהתחלה) . הדיוק הגיע מתוך מודעות גדולה. והבנה ענקית – להפסיק לשנות את המצב הקיים.
לדוגמא: אם אני עכשיו בתסכול מטורף כי אני מנסה למלא סדנה, ופוגש חוסר הצלחה. להרשות לעצמי להרגיש: תסכול, עצבים, חוסר סבלנות.

הכלי המרכזי שעליו שם דגש הוא מודעות!
מודעות לתחושות שעולות (כן,כן הזעם הזה שמתנקז לנקודה במצח בין העיניים). בכל רגע שעולה רצון לשנות, או להבין את הסיטואציה – לעשות זום אין למודעות שלב אחד פנימה.

אבל…

הבנתי משהו חשוב הרבה יותר…
אקדים ואומר, מבחינתי בטחון עצמי הוא מדד להצלחה ופריצת גבולות. אני מאמין שבשביל לצאת מגבולות הבינוניות ולהשיג דברים צריך בטחון עצמי. דרוש הרבה תעצומות נפש לפרוץ גבולות.
ויותר מזה, מאמין שבשביל להרגיש טוב, אחד הדברים המרכזיים זה בטחון עצמי. כי בטחון עצמי אמיתי מייצר הפנמה.
״מה שאני אומר שאני שווה ומסוגל לעשות״ (הגדרה של Ofer Levy לבטחון עצמי)
עד פה זה די ברור.

עכשיו מתחיל החלק המעניין (מבחינתי לפחות) הבטחון העצמי שלנו מגיע בהתאמה לביטוי העצמי שלנו. ככל שיש לנו פחות ביטוי עצמי בחיים ככה הבטחון קטן יותר.
עד לפני כמה שנים הביטוי שלי היה מוגבל מאוד. לפני שהכרתי את אוסי היה ממש קטן.
הקפיצה הגדולה הגיעה דרך מוזה. התחלתי לדייק את מי שאני ואת העשייה שלי, אך בעיקר בזכות הכתיבה. והכלי המרכזי שנתן לי דרייב לכתוב הוא פייסבוק. בקלות יכול להגיד: ״פייסבוק שינה לי את החיים״

פייסבוק נתן לי קול. הרגשתי בפעם ראשונה שאני ממש מצליח להגיע לידי ביטוי אמיתי.
החשיבה שלי מעובדת ומתרוגמת לדיוק, אנשים מבינים אותי. וזה גם פותח לי דלתות נוספות לבטחון נוסף. כי פתאום הביטוי שלי מגיע, גם בשיחות אחד על אחד. או בקבוצה שפעם לא הייתי מעז להביע את עצמי שם.
ולאחרונה אני מרגיש שעליתי עוד שלב, ומרגיש את הקול האישי שלי בכתיבה.

לכן אחד הדברים המשמעותיים שאני מנסה לעשות, זה להמשיך להשמיע את הקול שלי דרך כתיבה. ולהעצים את הקול שלי. ברגע שזה קורה הבטחון העצמי ממשיך להעלות וברגע שזה קורה השמיים הם הגבול (שיטטט קלישאה גדולה)

מאחל לכולנו לשנת 2020 למצוא את איזור הנוחות שלנו, בו ניתן לצאת לפעולה פרקטית שתעזור לנו לקחת את המיקרופון של החיים, ולאט לאט לאט לסובב את כפתור הווליום של החיים.

נ.ב
הפוסט הזה נכתב במאמץ גדול.
צנח עליי הזיקוק של הביטוי העצמי בהקשר של בטחון לפני שבוע וחצי, הרגשתי בעננים מהתובנה והגילוי שלי.
והרגשתי שאין לי זרימה בהעברת המסר לפוסט.
כמה ימים כבר מנסה לפצח זאת.
החלטתי שלפני שאני גונז בגלל שזה לא מספיק טוב (הרי זה פוסט מרכזי סיכום שנה) וכל החרטוטים העצמיים שעלו לי.
לפרסם בגרסא הטובה ביותר שלי כרגע.
לחיי יצירה לא מושלמת העיקר לתת ביטוי…
חפרתי, אז ביי – שנה טובה.