זה התקליט שעובר לי ביומיים האחרונים. יש לי עשייה מטורפת, מלא דברים מעניינים, שיכול לכתוב עליהם. אך הרגע הזה של הזיקוק. של המה? מה אני רוצה להגיד לא יושב לי.
ואז מעלה פוסט על חלה. בואו נודה על האמת, חלה זה באמת החיים, וחשוב שיוקדש לכך פוסט. אבל בשבילי זה לא פוסט אמיתי, אלא דרך להגיד שלא צריך לקחת הכל יותר מדי ברצינות ואפשר להעלות דברים שהם גם סופר חשובים וגם סופר טיפשיים.
בחזרה לאין לי מה.
החלטתי שבמקום להתחיל לחשוב ולחפור בזה, פשוט נכתוב את הסיטואציה. את זה שאין לי בדיוק ׳מוזה׳.
ותוך כדי כתיבה זה מחזיר אותי כל פעם לנקודה המרכזית, וההבדל בין לכתוב בשביל עצמנו בשביל ההרגשה לבין החשיפה של מה שכתבנו.
להיות מודעים איפה בדיוק אנחנו מקבלים את הברקס. הנה, אני כבר כותב כמה שורות והתחלתי עם שורה שלא יוצא כלום…
מאחל לנו להמשיך ליצור. יצירה נטולת שיפוטיות כמה שניתן.
תזכרו שיש לכם תמיד את האפשרות לא לקרוא את מה שכתבתם.
יש לכם אפשרות להכניס ישר למגירה את הציור שציירתם.
או לנגן במקום שאף אחד לא ישמע אתכם.
לחיי פוסטים גם בלי יותר מדי תכלית מדי פעם,
העיקר לזכור שבכל רגע נתון יש לנו יכולת לבטא את עצמנו.
הבחירה אם לפרסם או לא, זה כבר השלב הבא.
קודם ליצור!
נ.ב
אם זה לא עובד, את פשוט לנסות לכתוב חרא, משם רק ניתן להעלות?
