טווס

1:35 יושב ומנסה לכתוב את הפוסט היומי וזה פשוט לא יוצא.
יש לי את זה בראש ואני ממש רוצה שזה יצא כי זה נושא סופר משמעותי בעייני.
גם יש לי את הכותרת של הפוסט כבר משעה 10:00 בבוקר ׳הטווס׳ וזה פשוט לא יוצא.
גם בא לא שזה יהיה מדוייק כי זה נראה לי נושא חשוב. ודווקא בגלל זה בגלל הרצון שנתתי משקל כבד לתוצאה שאני רוצה, אז המעצור מגיע, כי אני בעצם חושב איך הפוסט יהיה משמעותי, במקום להתרכז בכתיבה עצמה.
מפה לשם נתקעתי כמה פעמים, אז החלטתי לשחרר ולהעלות את זה גולמי. סוג של כתיבת רצף.

הבוקר שמעתי תוכנית עם גארי ויינארצ׳ק שהוא מדבר עם מישהו קרוב לחצי שעה. בשביל להגיע איתו לעצם העניין. בגלל חוסר בטחון הוא מנסה להראות שהוא יכול לעשות הרבה דברים, מה שגרם לפיטורים שלו.
ואז גארי אמר לו שהוא לא עובד על אף אחד. אנשים מבינים שאנחנו משחקים משחק. אנחנו מושכים אל עצמנו גם אנשים הרבה פעמים עם אינטליגנציה רגשית נמוכה. בעצם אנשים שאנחנו לא בטוח רוצים לידנו.
אבל בואו רגע נדבר על העניין הזה של הטווס. במהלך השנים בנינו לעצמנו כל מיני מסכות שהרבה מהמסכות האלו מורכבות מדברים חיצוניים. הבגדים שאנחנו לובשים, הנעליים שאנחנו קונים, הבית החדש שקנינו, האוטו החדש מהליסנג, חופשות בחו״ל, מסעדות. והכל בעצם בשביל לכסות על הבטחון העצמי שלנו. אולי אנחנו גם מהאנשים שחייבים להביע את דעתם, וחייבים לשמוע אותם כי יש להם משהו חשוב להגיד. או שרוצים להראות כמה הם תותחים ומבינים ומספרים על עצמם ומרוכזים בעצמם.
בהרבה פעמים זה דוגמא עד כמה בפנים יש להם את החוסר. הם בעצם לא מעריכים את עצמם, או שהערכה שלהם מתבבסת על מה שאחרים יגידו עליהם (קשור לחלק הראשון) ואז בעצם הם אומרים דברים, או עושים דברים שיתפסו אותם כרציניים, מוצלחים. יש את האלו שעוזרים בגלל שלעזור גורם להם להרגיש טוב עם עצמם, כי הם הצילו מישהו. האנשים

__________

עוד נסיון להגיע לפואנטה

אני חושב שהרבה מדי פעמים אנחנו חושבים לטווח הקצר. בשביל שיגידו עלינו דברים טובים, או שלא יחשבו עלינו דברים רעים. אנחנו משחקים משחק ושכל שהזמן עובר אנחנו לומדים לשחק את המשחק. אנחנו לובשים מותגים, הולכים למסעדות שוות, קונים רכב חדש בליסינג, עובדים בעבודה ׳נחשבת׳ מתחתנים עם הבנאדם ׳המצליח׳. אך כל דבר כזה רק מגדיל את הפער בין מי שאנחנו לבין החיצוניות שלנו. וזה קורה מחוסר בטחון עצמי. בעקבות כך גם נוצרים לנו קשרים עם אנשים שאנחנו עושים השוואות כל הזמן, או מדברים על אנשים אחרים בכל השיחות. כי בעצם אנחנו עושים הכל בשביל לשכוח.
הרי עמוק בתוכנו אנחנו יודעים טוב מאוד שאנחנו משחקים, בהרבה מהמקרים אנחנו

נ.ב
בעולם מושלם היה לי פוסט מאוד ברור שיודע מה הוא רוצה להגיד.
והייתי ממש קרוב לוותר על פוסט יומי. מעדיף את הלא מושלם, מאשר פוסט בראש.

לחיי עשייה…?