היום בשיחה של ׳הוצאה לפועל׳ מישהי העלתה את הרצון שלה להתמיד בספורט. היא אמרה שזה ממש חשוב לה, ואפילו בתקופה שהיא עשתה זאת בעבר ההרגשה שלה היתה מעולה. אך בתקופה האחרונה המצב שהיא נמצא בו זה, שהיא בסוף היום נמרחת מול הטלויזיה ולא עושה עם עצמה כלום.
ואני חושב שהרבה פעמים יש לנו פער גם בתיאום הציפיות לבין מה שאנחנו רוצים ומה אנחנו מסוגלים כרגע. אם תקופה ארוכה לא התאמנו, פחות הגיוני שנוכל להתחיל מאפס למאה, יש כמה שלבים בדרך שאנחנו צריכים לעבור. וכדאי לבנות זאת הדרגתי.
וגם להבין שאם אנחנו שונאים משהו יהיה לנו קשה להתמיד אז צריך לייצר תנאים נוספים שיעזרו לנו. נגיד אם אנחנו ממש לא אוהבים להתאמן, אך אנחנו מוצאים מישהו שכיף לנו להיות איתו זה יכול להוסיף איזון.
או להוסיף תגמול שברגע שאנחנו מצליחים לעשות נהייה ממש מרוצים ממה שנקבל בסוף.
או בוחרים משהו שאנחנו יחסית טובים בו, אולי בעבר שחינו או רכבנו על אופניים.
אולי אפשר לשלם למישהו כמו מאמן אישי.
לכן חשוב ביותר להבין איך אנחנו פועלים ולפי זה לעשות לעצמנו תיאום ציפיות ולהתאים את הפעולות בהתאם למי שאנחנו ואיפה שאנחנו נמצאים.
