מרגיש שיש לפעמים רגעים מסויימים שמסמלים נקודות מפנה משמעותיות בחיים.
אני לא רוצה להישמע דרמתי מדי, כי נראה לי רק בדיעבד ניתן באמת להצביע על אותם רגעים. אך בכל זאת מרגיש לי שהיום היה יום שהוא זיקוק של ה-13 שנה האחרונות שאני בתפתחות.
הוא זיקוק של שלוש שנים וקצת של מוזה שהמסע אל עבר הדיוק התחיל באמת.
היום הצלחתי לזקק במשפט מה הקטע שלי.
שלי!
והיופי שהזיקוק לא נעשה ממקום של בידול והבנה מה יש בשוק, במה אני יכול לתת ערך. הזיקוק נעשה הפוך.
בהבנה מי אני באמת (לפחות התחלה של ההבנה, בואו…) ומה הערך המדוייק שאני נותן בטבעי שלי, והוא בא לי בזרימה, ואשכרה מצליח להשפיע על אנשים ולהוביל אותם לתנועה מסויימת. (כל הדברים שהיו מעצבנים אותי, שהייתי שומע זרימה – לא הבנתי את זה)
הזיקוק כשלעצמו שווה פוסט מיוחד, ואולי זה גם יקרה אבל ניתן את זה בקטנה, ועוד נחפור בהמשך.
׳הוצאה לפועל׳ – מימוש רעיונות בתכל׳ס
אז נכון שכבר לפני כמה חודשים הגעתי לדיוק הזה של שירות שאני רוצה להתחיל לעשות.
אבל היום הבנתי בעוד רמת עומק, מה זה אומר הוצאה לפועל בהקשר שלי.
לעזור לאנשים להתחיל לעשות פעולות לפי מי שהם, ואיפה שהם נמצאים כרגע.
ובעצם לייצר מסגרת של עשייה!
שזה הזיקוק הנוסף, אני רוצה לייצר מסגרת של אנשים שעושים (יש יגידו קהילה)
ואפילו יש לי כבר תוכנית פעולה, שאני קצת משקשק להוציא מחשש לקיץ של אביה, אבל זה יקרה ממש בקרוב (הנה התחייבתי בפייסבוק)
טוב…
אז זה רק חלק אחד מהיום המצויין שבכותרת.
חזרנו לפעילות במוזה אחרי קרוב לחודשים.
וחזרנו בדאבל גם בדרך המיתרים עם קונספט חדש ׳מוזה בחצר׳ שבעקבות ההגבלות של הקורונה לא יכולנו להתכנס במוזה, אז עשינו זאת בחצר מדהימה, עם אוירה בלתי רגילה. כמה מרגש היה לחזור ולפגוש את המוזאים, איזו אנרגיה מדהימה בניצוחו של ירון מיטלמן.
וגם ׳פשוט לשיר׳ שעשינו במוזה. עמדנו במגבלות השני מטר וכמות האנשים.
וגם היה מפגש מרתק, אינטימי, ומשמעותי (לחשה לי הציפור הראשית)
בנוסף גם היה לי שיחות מכירה טובות מאוד בכובע הנוסף שלי.
ועוד שיחה עם חבר מעבר לים, שיחה שגורמת לסוכריות קופצות בתוך הראש.
אז לחיי ימים מלאי עשייה, בקטעים משמעותיים…
נ.ב
כמו פולני טוב, יש מלא מסרים בפוסט.
אבל מצטער, מה שחשוב לי זה לקעקע את היום הזה. ולהוכיח לעצמי את מחיר ההזעה. אלפי שעות כבר יש לי של סרטים, ושל נסיונות. ופתאום לאט, לאט, לאט מתחיל להרגיש את הניצנים.
