בדרך כלל סימולטור מתקשר אצלי לחיל אוויר. לא בגלל ששירתתי שם, בגלל שידוע וברור שלפני שניגשים להטיס מטוס, שעלותו מאות מליונים חלק מההכשרה וגם האימונים עצמם מתבצעים ע״י סימולטור – שזה בעצם כלי שמדמה את המצב האמיתי בהקשר של מטוס. יש תא טייס מאובזר עם כל המתגים, והמציאות שלך היא על גבי מסך. כיום יש סימולוטורים בהרבה מאוד תחומים, שאנחנו רוצים להתאמן או לדמות מצב אמיתי, אם זה מסיבה של עלות, שזול יותר להתאמן על סימולטור, ועם זה בגלל שיש לנו אפשרות לטעות וללמוד עם אפס סיכון.
מצא חן בעייני מאוד האפשרות לעשות את האנלוגיה על עולם ההתפתחות אישית ובעצם לייצר סוג של סימולטור שעוזר לנו להתאמן, ובעצם לבנות את עצמנו במידה ואנחנו עדיין לא מוכנים לבצע פעולות בעולם האמיתי.
הרבה פעמים חשיפה, ביקורת, שיפוט, השוואה, פרפקציוניזם גורמים לנו להיות תקועים רק מהפחד של הסביבה וגם אמונות והרגלים שהטבענו בעצמנו.
וכשיש לנו סימולטור יש לנו בעצם את הלגיטימציה לטעות או להישאר יחסית באיזור נוחות עד שנצבור מספיק בטחון לצאת לשלב הבא.
בעולם הדיגיטלי שאנחנו חיים בו כיום, קל לנו מאוד לייצר סימולטורים שונים לפי הצרכים שלנו שיהיו לנו נגישים בכל רגע נתון.
לדוגמא סימולטור לקבלת בטחון בחשיפה:
– יש לנו את האפשרות לפתוח בלוג שלא יהיה מפורסם ולהתחיל לכתוב שם על בסיס קבוע, על מנת לתרגל את הרגל הכתיבה והשיתוף שלנו.
– יש לנו אפשרות לפתוח עמוד פייסבוק (במצב נסתר) ולמלא אותו בתוכן.
– ניתן לפתוח קבוצת וואטסאפ אישית של רעיונות, ותיעודים על התהליך.
– אפשר דרך אפליקציית פתקים בטלפון לכתוב ולהקליט שם.
– גוגל דוקס – שזה כמו וורד רק על ענן בגוגל שיכול להיות לנו זמין בכל מצב מכל מקום.
– אפשר גם לאט לאט לשלב את הסימולטור בעולם האמיתי, לפתוח חשבון למשל בטוויטר, שבישראל יחסית הוא פחות מפותח, ולפרסם שם. ואז מצד אחד יש את העולם האמיתי מצד שני, אנחנו יודעים שסבירות נמוכה שמישהו יראה.
הרעיון המרכזי בסימולטור לקבלת בטחון בחשיפה, זה להפריד בין העשייה לחשיפה שהרבה פעמים נותנת לנו ברקס.
על מנת שנוכל לצבור הרגל של עשייה להעלאת הבטחון, ולאט לאט נוכל לצאת אל העולם האמיתי.