אני מודה שעוד לא הפנמתי את הרצון לתקן תכונות אופי שלי… כל פעם מחדש ששומעת משתדלת להפנות את כל הקשב לקטע הזה! והקטע שלי זה שזה עושה את ההפך מכוונת המשורר.. זה מכניס בי אנרגיות ללמוד עוד משהו, להיות עוד יותר טובה במשהו… לתקן עוד משהו … אני יודעת שזו לא המטרה, אני פשוט יוצאת מההקלטה הזו בהתרוממות רוח אחרת! ?

הגיוני שלא הפנמת. זה ההפך הגמור מכל התכנות שלנו. לצפות להפנים הרגשה אחרת, זה אפילו לא חשיבה ולשנות קעקוע של מעל ל-30 עשורים זה קצת מופרח.
זה בהיבט הזה.

ברור שלרצות ללמוד עוד משהו זה דבר לגיטימי, אבל גם במפגש האחרון עופר התייחס לזה בתרשים מה נקודת היציאה שלנו.
וברור גם שהאוטומט הוא לרצות לתקן, כי עוד פעם ככה חינכו אותנו. וגם העניין זה לא לתקן, אלא מה נקודת היציאה וזה ההבדל הקטן שעשה בשבילי שינוי סופר משמעותי. כי שנים על גבי שנים שמעתי את העניין של קבלה עצמית ולא הצלחתי להבין ולהפנים זאת. כי אמרתי איך אפשר לקבל משהו שאני לא אוהב. אבל זה היה חרטוט עצמי, כי זה מי שאני אוהב, לא אוהב זו פרשנות.

וזה העניין בקבל את המצב כפי שהוא או את עצמך.

עכשיו בואי נוסיף לזה תכל׳ס ?
ואשתף במה שעבד לי, אולי לך יש דרך אחרת.
זה דרך דבר אחד!

מודעות
וגם עופר ככה פותח את ההקלטה, המטרה לא לשנות אתכם או שבזכות ההקלטה יהיה לכם בטחון עצמי – כבר יש לכם את זה.

ברגע שרק תהייה מודעת למצב, אז הקסם מתחיל לקרות (עוד פעם, אצלי)
דוגמא:
אני מתעצבן – אז אני מודע שהתעצבנתי
אני מרגיש תסכול על כך שהתעצבנתי – אני מודע לתסכול.
אני מרגיש תקוע – אני מודע לכך שאני תקוע.

ממש מסתכל למצבים האלו, מרגיש את העצבים באיזור של המצח.
מרגיש את הכאב והעצב בבית החזה.
מודע למחשבות שעולות.
בלי שום רצון לשנות.
רק להרגיש.

ככל שהמיומנות עולה אז גם מצליחים לעשות זום אווט ולראות טיפה יותר על ההתנהגות שלנו.
בהתחלה זה רק לשים לב.

לאט לאט לאט
פתאום אתה מודע שנהייתי פחות עצבני
שבמקום להיות עצבני יומיים או ארבעה ימים
אני עצבני רק יומיים.
פתאום אני מבין שגם לא שווה להיות עצבני.

זה מאוד מאוד מאוד עמוק,
ומורכב ויש לי עדיין מליון תוספות לזה.

אבל בגדול זה
מודעות

וואיי חפרתיייי
והנה אני מודע לזה?