יש מצב שיש גם יותר. היום קראתי את הספר עוצמה מול כוח של דיוויד ר. הוקינס.
והוא כותב שם שכעס מגיע מתסכול
ואז ישר לקחתי את זה לחיים שלי, כי הרבה מאוד שנים ניסיתי להיות פחות כועס וזה לא באמת עבד לי.
ומה שהבנתי בעצם להפסיק לכעוס זה לשים פלסטר על פצע עמוק הרבה יותר.
והתסכול זה הפצע המדמם. ככל שעבדתי יותר על הבטחון העצמי שלי, והבנתי את המרכז שלי. וגם נהייתי שלם יותר עם מי שאני, ועם הדברים שפחות עובדים לי ושהיו מייצרים לי תסכולים. כמו הלא מספיק. הייתי שם לעצמי מלא משימות לאותו יום לא מספיק אותם ואז הייתי מתחיל בתסכול שאני איטי ואני לא מספיק טוב במה שאני עושה וזה היה מביא אותי לכעס כלפי עצמי שהוקרן על הסביבה הקרובה.
בספר כתוב ממש יפה:
״כעס מגיע מתשוקה שלא באה על סיפוקה או רצון לא ממומש״
בשבילי זה ממש בול.
נ.ב
לחיי מודעות לתסכולים שלנו ולרצון הלא ממומש בשלב הראשון.
השלב השני בדרך כלל מגיע שאנחנו מתמקצעים בשלב הראשון.
