אז באתי לכתוב את הכותרת והיה לי בראש שכבר כתבתי בעבר. ובאמת כתבתי.
אבל בא לי להשתשמש בכותרת עוד הפעם להקשר קצת אחר.
הווייב שלי והתנהגות הילדים. אני מצליח להוכיח לעצמי כל פעם מחדש, ברגע שהווייב שלי טוב, הווייב שלי עם הילדים טוב (עוד פעם אין מאה אחוז הצלחה) ויותר מזה גם עם הווייב שלהם פתאום כועס, עצוב, מתוסכל ואני בווייב טוב. במקום לקחת את זה למקום קורבני שלי ולהתחיל להיות תקיף אליהם למה הם ככה? בווייב גבוה פשוט אני מצליח להחליק זאת, ולרתום אותם לווייב שלי או פשוט רגע לאפשר להם להיות בשלהם (בדרך כלל זו העדיפות שלי)
וזה מוכיח לי עוד הפעם עד כמה חשוב שנהייה עם עצמנו בטוב.
כי הם מראה שלנו. והדרך הטובה להשפיע עליהם זה פשוט להשפיע על עצמנו.
וכן, לפעמים גם זה לא עובד. יש לנו וייב פחות טוב וימים לא זורמים בכלל עם הילדים ולפעמים זה חצי וחצי. אך בסופו של דבר האחריות עלינו! וגם ההבנה שאנחנו לא מושלמים ולא קרובים למושלמים אז גם כשמתפלק, קל יותר לקבל בהבנה.
