18:00 בערב. יושב על הרצפה בישיבה מזחית על שתי כריות צבעוניות, מלפני אוקיינוס של לגו בצבעים וצורות פרוס על הרצפה. אני מחליט שעכשיו אני בונה סמיטרלר. מכיוון שחוברת ההוראות נאבדה, הורדתי הוראות מהאתר של לגו, ובניתי עם הטלפון.
שעתיים אחר כך היה לי סמיטרלר בלי גלגל (נאבד) ועוד שתי מכוניות שאחת גם בלי שני גלגלים.
למה אני בוחר בעצם לספר את הסיפור?
אפשר לחשוב שזה קצת הזוי (אולי יותר מקצת) שבנאדם בן 37 (אני) אבא לשני ילדים (אני) ייבחר לעשות משהו אחר מלשחק בלגו אחר הצהריים של שבת.
אז סיפרתי לעצמי שלפחות אכתוב פוסט תובנות, שאולי יצדיק זאת (בתכל׳ס זו סיבה מס׳ 1)
1. אני אוהב לגו.
2. חברת לגו הם גאונים.
3. יש לי שריטה (הרבה. אבל כרגע אנחנו בלגו).
4. ברגע שאין לי הסחות דעת אני יכול להיות מרוכז שעות.
5. כשאני עושה משהו שאני אוהב, יש מעט מאוד הסחות דעת.
6. חשוב לי ממש לסיים דברים שהתחלתי – בבוקר שהתחלנו לבנות את המשאית ולא הספקנו, היה לי ברור בראש שארצה לסיים זאת היום.
7. שיש הוראות עם צעדים סופר סופר קטנים דברים מסובכים הופכים לפשוטים יותר.
8. שלגו גאונים בלייצר חוברת הוראות שכזאת.
9. שיש לי חשיבות ענקית ללכת לפי החוקים – אם היה כתוב שחלק מסויים בצבע מסויים צריך להיות השלב הבא בתור. אני יכול לחפש אותו 10 דקות באוקיינוס של הלגו , במקום פשוט לקחת חלק אחר.
10. שבסוף אני גם יודע לאלתר – ולמצוא פתרון לחלקים שהיו חסרים.
11. שהחיים בסופו של דבר הם לא לגו!
מגיל צעיר מחנכים אותנו עם חוברת הוראות.
גן, בית ספר, צבא, טיול, תואר 1, עבודה מסודרת, חתונה, תואר 2, משכנתא (בחרו את הסדר).
החיים והקורונה עכשיו מוכיחים, מה קורה שחוברת ההוראות הולכת לאיבוד.
או מה קורה אם אנחנו בוחרים במסלול שאין חוברת הוראות?
ולכן כדאי לנו לזכור שאם אנחנו רוצים הוראות, שווה לבחור איזה משחק טוב.
חוברת הוראות מייצרת בדרך כלל שטנץ מסויים, ואנחנו כאנשים הרבה יותר משטנץ.
