קל וקשה

קל לדבר בציניות.
קל להגיד לחבר: ראית איך הוא השמין?
קל להגיד: כל החרדים הם….
קל להגיד: היא כל הזמן פוגעת בי.
קל לשבת שעות ביום מול הנטפליקס.
קל לקום כל 30 דקות למקרר, ואז לארון ממתקים של הילדים.
קל להגיד: הם כולם מצליחים ורק אני לא.
קל להגיד: אני קם מחר ב-6:00 בבוקר לרוץ.
קל להגיד: קבענו פגישה ב-9:00.
קל לקנות לילד ממתק בסופר כי הוא התחיל לבכות.

קשה לקום ב- 6:00 בבוקר לריצה.
קשה לדבר עם אנשים על השיט שלנו במקום על דני המעצבן, אתי הקמצנית, ויואב הטרחן.
קשה להגיד: לילד לא שהוא בוכה בסופר.
קשה להגיד: אני לא מוכן שתדבר אליי ככה.
קשה להגיד: את הסעיף הקודם באסרטיביות.
קשה לנסות עוד פעם אחרי שאמרו לך לא.
קשה עוד יותר לנסות אחרי שאמרו לא עשר פעמים.
קשה לעשות מדיטציה לאורך זמן.
קשה לכתוב כל יום.
קשה לא להיגרר עד כמה קשה בקורונה וייאלה שייגמר.
קשה להיות ממש סבלני להורים שלך.
קשה לדבר באופן ספציפי.
קשה לבדוק בכל דבר שקורה לי מה מידת האחריות שלי.

בזמן האחרון אני מגלה שאני אוהב קשה.
אני מבין שבשבילי הקשה מלא במשמעות.
ב-קשה הרבה פעמים התגמול הוא בטווח רחוק יותר.
בשבועות האחרונים אני מודע יותר ויותר שיש לי משקפיים לקשה ומשקפיים לקל, והפרשנות שלי תקבע איזה משקפיים אני מרכיב.
ככל שאני בעבודת התפתחות ולומד להכיר את מערכת ההפעלה הפנימית שלי אני מבין שאלה לא באמת משקפיים, אלא מקרן שמקרין החוצה את הסרט הפנימי שלי.

נ.ב
והסרט משתפר עם הזמן.