© כל הזכויות שמורות אורי ליכטנשטיין 2024
תיעוד המסע להגשמת הקטע שלי בתחום האישי והעסקי
להשקיע בנפש זה לא מותרות!להשקיע שעה בעצמי לבד בחדר על המיטה כותב ביומן, זה לא מותרות!להשקיע בסדנת כתיבה שנותנת לי להרגיש שייך כמו שלא הרגשתי
אולי יש מצב! עד הימים האחרונים כל הזמן אמרתי לעצמי: ״אין מצב, אין מצב! שזה ימשך ככה״באמת שהאמנתי לסרט הפנימי שלי, שחייבים למצוא לזה פתרון.
התפתחות אישיתהתפתחות אישית, התפתחות אישית, התפתחות אישית, התפתחות אישית, התפתחות אישית.וכן.התפתחות אישית!עובר על הפיד שלי בפייסוש הוא שחור מיום ליום, אפילו האופטימים שבו מתחילים להיות
בימים האחרונים לא קל בהיבט הזה.אין ספק שהתקופה האחרונה בטח לא קלה לרובנו המכריע. לכל אחד יש את התיק שלו.מה ששמתי לב אצלי בימים האחרונים,
אתמול צילמתי דרך הזום ראיון עם אוסי לעמוד של ׳מוזה הבית של המוזיקה והיצירה׳הרעיון היה בעצם לייצר תוכן לעמוד, ולתת הצצה קצת יותר לעומק על
שעות אני יושב מול המחשב, לפעמים גם יותר מ-12 שעות ביום.אם אדייק, אני נוזל על הכיסא מול המחשבבשבועות האחרונים שמתי לעצמי מטרה להיות קצת פחות
אם יש משהו שקשה לי זה להציג בלייב לאנשים, זה מה אני עושה?א. זה ארוךב. יש נטייה לשיפוטיות למישהו שעוסק בשלושה דברים במקביל – מתפזר
היום פטיש בא ונתן לי מכה.המכה הגיעה בצורה של שיחת טלפון של דקה וחצי. פעם המכה הזאת היתה גומרת אותי. הייתי שפוך, מתוסכל, עצבני, מפחד.לא
אז באתי לכתוב את הכותרת והיה לי בראש שכבר כתבתי בעבר. ובאמת כתבתי.אבל בא לי להשתשמש בכותרת עוד הפעם להקשר קצת אחר.הווייב שלי והתנהגות הילדים.
הקונפליקט שבי.מצד אחד חשוב לי מאוד להגיע להכנסה מסויימת שאני יודע שתאפשר לי חופש בחירה (אני גם מאמין שאגיע לשם)מצד שני אני מבין כיום שזה
הבוקר חשבתי עם עצמי על העניין עם החשיפה של הדרך שלי, ואיך עדיין אני בכמות חשיפה קטנה למרות התמדה גדולה ביותר. ואז עלתה לי נקודה
השנה האחרונה היתה מהמורכבות שידעתי. בגדול קרו שני דברים:1. נפרדתי מאוסי.2. קורונה. בתוך כל זה יש עוד תתי סעיפים שיכולים למלא דפים רבים. למרות כל
בצהריים ישבתי במסעדה בתחנת דלק, עם פיתה ביד מלאה בשווארמה וטחינה למעלה. בעודי מתכונן לביס.ביפפפפפ ביפפפפ רכב צופר בהיסטריה כי המתין 5 שניות לאוטו שעשה
אחד היכולות שאני עובד עליהם זה לקבל את המצב. עכשיו ברגע ראשוני זה נראה מעצבן ומאוד קשה. איך לקבל את המצב? יש סגר עכשיו 3
בשנה וחצי האחרונות ימי ראשון האחרונים מוקדשים להתפחות אישית בקבוצה שנקראת ׳המסגרת׳ ומוביל אותה עופר לוי. (בשבועות האחרונים מאז הגבלות התדירות המפגשים עלו לפעם בשבוע
לקראת השעה 17:30 החרא התחיל לצוף אצלי.התחלתי להרגיש תסכול, באעסה, חוסר בטחון עצמי.היו סיבות. חלק מהסיבות היו הסגר של הקורונה שנתן לי ברקס עסקי בכמה
היום ניצלתי את השבת למנוחה טוטאלית.לא עשיתי שום דבר שקשור לעיסוקים שלי.צפיתי בשלושה סרטים ברצף.התחלתי ספר חדש (שלא הצלחתי להתחבר) אז עברתי לספר אחר, על
להשקיע בנפש זה לא מותרות!להשקיע שעה בעצמי לבד בחדר על המיטה כותב ביומן, זה לא מותרות!להשקיע בסדנת כתיבה שנותנת לי להרגיש שייך כמו שלא הרגשתי
אולי יש מצב! עד הימים האחרונים כל הזמן אמרתי לעצמי: ״אין מצב, אין מצב! שזה ימשך ככה״באמת שהאמנתי לסרט הפנימי שלי, שחייבים למצוא לזה פתרון.
התפתחות אישיתהתפתחות אישית, התפתחות אישית, התפתחות אישית, התפתחות אישית, התפתחות אישית.וכן.התפתחות אישית!עובר על הפיד שלי בפייסוש הוא שחור מיום ליום, אפילו האופטימים שבו מתחילים להיות
בימים האחרונים לא קל בהיבט הזה.אין ספק שהתקופה האחרונה בטח לא קלה לרובנו המכריע. לכל אחד יש את התיק שלו.מה ששמתי לב אצלי בימים האחרונים,
אתמול צילמתי דרך הזום ראיון עם אוסי לעמוד של ׳מוזה הבית של המוזיקה והיצירה׳הרעיון היה בעצם לייצר תוכן לעמוד, ולתת הצצה קצת יותר לעומק על
שעות אני יושב מול המחשב, לפעמים גם יותר מ-12 שעות ביום.אם אדייק, אני נוזל על הכיסא מול המחשבבשבועות האחרונים שמתי לעצמי מטרה להיות קצת פחות
אם יש משהו שקשה לי זה להציג בלייב לאנשים, זה מה אני עושה?א. זה ארוךב. יש נטייה לשיפוטיות למישהו שעוסק בשלושה דברים במקביל – מתפזר
היום פטיש בא ונתן לי מכה.המכה הגיעה בצורה של שיחת טלפון של דקה וחצי. פעם המכה הזאת היתה גומרת אותי. הייתי שפוך, מתוסכל, עצבני, מפחד.לא
אז באתי לכתוב את הכותרת והיה לי בראש שכבר כתבתי בעבר. ובאמת כתבתי.אבל בא לי להשתשמש בכותרת עוד הפעם להקשר קצת אחר.הווייב שלי והתנהגות הילדים.
הקונפליקט שבי.מצד אחד חשוב לי מאוד להגיע להכנסה מסויימת שאני יודע שתאפשר לי חופש בחירה (אני גם מאמין שאגיע לשם)מצד שני אני מבין כיום שזה
הבוקר חשבתי עם עצמי על העניין עם החשיפה של הדרך שלי, ואיך עדיין אני בכמות חשיפה קטנה למרות התמדה גדולה ביותר. ואז עלתה לי נקודה
השנה האחרונה היתה מהמורכבות שידעתי. בגדול קרו שני דברים:1. נפרדתי מאוסי.2. קורונה. בתוך כל זה יש עוד תתי סעיפים שיכולים למלא דפים רבים. למרות כל
בצהריים ישבתי במסעדה בתחנת דלק, עם פיתה ביד מלאה בשווארמה וטחינה למעלה. בעודי מתכונן לביס.ביפפפפפ ביפפפפ רכב צופר בהיסטריה כי המתין 5 שניות לאוטו שעשה
אחד היכולות שאני עובד עליהם זה לקבל את המצב. עכשיו ברגע ראשוני זה נראה מעצבן ומאוד קשה. איך לקבל את המצב? יש סגר עכשיו 3
בשנה וחצי האחרונות ימי ראשון האחרונים מוקדשים להתפחות אישית בקבוצה שנקראת ׳המסגרת׳ ומוביל אותה עופר לוי. (בשבועות האחרונים מאז הגבלות התדירות המפגשים עלו לפעם בשבוע
לקראת השעה 17:30 החרא התחיל לצוף אצלי.התחלתי להרגיש תסכול, באעסה, חוסר בטחון עצמי.היו סיבות. חלק מהסיבות היו הסגר של הקורונה שנתן לי ברקס עסקי בכמה
היום ניצלתי את השבת למנוחה טוטאלית.לא עשיתי שום דבר שקשור לעיסוקים שלי.צפיתי בשלושה סרטים ברצף.התחלתי ספר חדש (שלא הצלחתי להתחבר) אז עברתי לספר אחר, על
© כל הזכויות שמורות אורי ליכטנשטיין 2024