לא כל כך יוצא לי.באמת שרציתי לכתוב איזה שבוע משמעותי היה לי בהיבט של מוזה.רציתי לתאר את כל הפעילויות שקורות אצלנו במוזה.רציתי לשפוך אור דווקא

באמת זה שבוע מטורף מה שהיה.עצבים, סיפוק, חוסר סבלנות, משמעותממצב שאמרתי לעצמי, מה זה החרא הזה? עד מצב, של פתרון בעיות מסובכות.רואה חושך, רואה אור,

בשעות האחרונות התיישב עליי איזו תחושה מעיקה של חוסר יכולות. שמובילה לראות קצת שחור.התחלתי לכתוב על זה ואז קלטתי שאין לי באמת אומץ לפרסם, כי

נתחיל מהחרא…לפני שלושה שבועות ראיתי סרטון של ח״כ מיקי זוהר ועל כך שקושרים אותו לדברים מושחטים, דרך אתר שקוף.ואז נזכרתי שהוא היה זה שצעק וזילזל

הערב הגעתי למסקנה עד כמה אני גולמי. אבל לפני שאסביר למה אני מתכוון אשתף משהו לפני.בשלוש שנים האחרונות, אולי קצת יותר מאז שגיליתי את הכתיבה

באתי עכשיו לכתוב פוסט על משפט שמישהי אמרה לגבי זה שאני שקוף.זה עלה לי היום בהקשר של התבוננות פנימית, והרגשתי דחף לשתף.אבל ריחף לי שזה

צפיתי היום בסרט שמתעד קצת מהחיים של ליידי גאגא.עלו לי כמה דברים:קודם כל זה מרגיש עד כמה היא רגילה, אם אני מנקה רגע את כל

יש מצב שיש גם יותר. היום קראתי את הספר עוצמה מול כוח של דיוויד ר. הוקינס.והוא כותב שם שכעס מגיע מתסכולואז ישר לקחתי את זה

אתם פרפקציוניסטים?אתם מאפשרים מקום לטעויות בחיים שלכם? את יהל הכרתי בסטודיו של אלה בן שמעון.חשבתי שאימונים פונקציונאלים זה יכול לעבוד, ואשכרה הצלחתי להתמיד 3 פעמים

הערב נפתח מחזור חדש של ׳דרך המיתרים׳ קורס ללימוד גיטרה שפותח לך את השער עמוק אל תוך עצמך וגישה שלמה ללמידה וקבלה עצמית.ואחד הדברים הראשונים

בתקופה האחרונה אני עם לבטים עם עצמי לגבי עמוד פייסבוק.מצד אחד אני אומר לעצמי: מי את בכלל שפותח ככה עמוד. מצד שני אני חושב לטווח

מרגיש שעדיין לא מצליח לתעד את התהליך שאני עושה מספיק. אני נפגש עם אנשים ולא מצלם, אני עושה מלא פעולות ולא מתעד אותם. וחשוב לי

אני מאוד אוהב את עולמות ההתפתחות האישית, שיווק, עסקים זה דברים שמעסיקים אותי ומושכים אותי אליהם.ואני כל הזמן מספר איך במשך 12 שנה הייתי מאלו