1:35 יושב ומנסה לכתוב את הפוסט היומי וזה פשוט לא יוצא.יש לי את זה בראש ואני ממש רוצה שזה יצא כי זה נושא סופר משמעותי

עצמאות וסגר – סגר ועצמאות.אבסורד 2020

החלטתי לכתוב ׳מי אני׳ לבלוג שלי, זה מה שיצא… אבא לאיתמר ואריאל. פלוס שלושה כובעים משמעותיים: בעלים משותף ביחד עם אוסי של ׳מוזה הבית של

השבוע היה לי שבוע מלא השוואות שקצת הכניס אותי למעצור.ראיתי בלייב אנשים שאני מאוד מעריך נותנים גז בהקשר העסקי, בזמן שאני מרגיש שאני תקוע. ממש

עם היינו מאפשרים לעצמנו להיות גרועים, רמת השיפוטיות היתה יורדת, ומשם היצירתיות והיצירה היו עולות.

לפני כמה ימים פרסמתי משפט בפייסבוק: ׳מרגיש שלהיות באותנטיות זה גם לדעת שלפעמים אני בחוסר אותנטיות.׳ וקיבלתי די הרבה תגובות שזה מדוייק. היום הקשבתי לסת׳

אתמול:וייב עצמי נמוך, עם חוסר סובלנות פנימי = ילד עם התנהגות ׳מעצבנת׳. היום:וייב עצמי גבוה, עם אופטימיות רבה = ילד עם התנהגות ׳מדהימה׳ כל פעם

מדברים על עקביות כמה זה חשוב (כולנו כבר מכירים)עלה לי דווקא עוד כיוון על העניין. ברגע שאתה עקבי על דבר מסויים וחוזר עליו המון פעמים,

מדי יום אני כותב פוסט יומי,בדרך כלל זה גם בסוף היום בשעות הלילה.לפעמים זורם יותר, לפעמים פחות, ולפעמים נתקע. אך עדיין רוצה לשחרר פוסט יומי.

רבע שעה קודם מחליט שהגיע הזמן להתקלח (אחרי הכל הגיוני להתקלח כל יום)יש מים חמים בלי דוד, מתקלח הכל סבבה, כולי מבסוט.בדרך כלל כשיוצא מהטוש

מכירים את הקול שעולה לכם בראש ומעלה בכם ספק? אז זה מה שקורה אצלי ביומיים האחרונים. עולה בי קול שלא מבין מה אני בעצם עושה.

אני אחד שלא מאמין במחסום כתיבה, או שהמוזה בעוצר (כמו שחנן שר), אלא יש דברים אחרים כמו קרב היאבקות. כל צד דוחף את השני, ובמאזן

מדי כמה ימים קופץ לי בפייסבוק פוסטים של אנשים שכותבים שיתייאשו מהמדינה. כותבים את הטיפות האחרונות של התסכול, הכעס, חוסר הצדק שנעשה פה. רובם עצמאיים

מרגיש שלהיות באותנטיות זה גם לדעת שלפעמים אני בחוסר אותנטיות.