מחפש את הזווית לכתיבת פוסט. יש לי רעיון לנושא. אני רוצה להגיד: עד כמה אנחנו מפגרים לפעמים, וחושבים עם הלב, הפוך מכל הגיון. אז אני

יושב משעה 21:45 וצופה בחדשות. על חבורה של עיתונאים שאמורים להיות אינטליגנטים, עושים דבר אחד.מורחים את הזמן.כל כך מצדיק להמשיך להיות מנותק מהחדשות. צריכים למרוח

הערב הקשבתי לפודאסט של טים פריס מראיין את ברנה בראון.ברנה בראון מבחינתי היא אחת הנשים עם לא האנשים שאוהב להקשיב להן באופן קבוע. התפיסה שלה

בסיום דרך המיתרים. ישבתי עם ירון מיטלמן על שיחת עומק.דיברנו על נתינה. ועד כמה חשוב להיות בסטטוס של נתינה ממקום של אהבה מבלי המחשבה מה

״אתה שקוף״ אמרה לי פעם מישהי עם כנות רבה מאוד.בהתחלה לא כל כך הבנתי איך להגיב לזה. אבל אז היא הסבירה שממש ניתן לראות את

שמתי לב כמה נוח לי במרחב של הפייסבוק ובכלל במרחב הוירטואלי.לאחרונה עולה בי הדיקו בדיוק למה זה קורה.יש לי אפשרות לשלוט על האינטראקציה שלי עם

מרגיש לי שהתחנכנו בעולם של תשובות.בבית ספר לימדו אותנו במשך 12 שנה שלומדים בשביל מבחן או שהמבחן משקף לנו אם אנחנו יודעים. במבחן יש שאלות.

אני מרגיש שזה הזמן שלי להעלות הילוך בהוצאה לפועל. גם זה נותן לי המון סיפוק, וגם יש לי שם פוטנציאל גדול ביותר, לקדם את עצמי

בימים האחרונים אני ממש מרגיש במהלך היום איך אני לא מרוכז. הבוקר אשכרה לקחתי לאוסי את הטלפון בלי לשים לב. רק שקיבלה שיחה ראיתי שיש

יש גישה בחיים שאומרים שהדברים קורים כפי שהם צריכים לקרות.לפעמים רק במרחק הזמן אנחנו שמים לב, שהדברים הסתדרו בדיוק מסויים ויש יגידו גם שלטובה, כי

אני מרגיש שתחרות מורידה אותי. ברגע שיש לי תחרות ישירה אני מרגיש את הלחץ, והגעתי למסקנה שאני לא כל כך אוהב להרגיש לחץ. זה עושה

כשאני בפיד בפייסבוק כל רגע פנוי – אני בורח כשאני דוחף לפה קינוח שלישי, אחרי שטחנתי ארוחה – אני בורח כשאני רואה שעות של סדרות

שמתי לב לדחף גדול שלי לרצות לפרסם. לכתוב למגירה זה לא מספיק בשבילי, כן חשוב לי הרצון להעלות את זה לפייסבוק. העניין שפחות מזיז לי

אוהבים לדבר על האומץ. האומץ ממותג מאוד. אומרים: ״זה בסדר לפחד, העיקר הוא להתגבר על הפחד דרך האומץ״ בהקשר שלו מדברים גם על האומץ להיכשל:

ככל שאני יותר כנה עם עצמי, אלו הם אחד הדברים שאני שם לב לחוזקה שלי בהם.אני פתוח לעשייה ולכישלון. מעדיף לעשות מלא ולגלות מזה דברים.

לפני כמה ימים ביקרתי את הרופאת משפחה שלי.אתה שותם מספיק מים? שאלה בקול ביקורתי.נראה לי שכן, כמה צריך? עניתי בקול מהוסס.3 ליטר. זרקה בלי לחשוב

חכמים אומרים: ״חשוב שיהיה לכם קול פנימי״מאוד מתחבר לעניין זה, זה גם מה שמבדיל אותנו מכל בנאדם אחר שכותב.העניין המורכב לדעתי אחרי שכבר גילינו מה

הימים האלו שמרגיש, שדרסה אותי רכבת משא כבד.מה עושים?מרגישים במודעות, וכואבים.

בשבועות האחרונים מרחפת מעליי עננה כבדה שגדולה בשבילי לחשיפה ברשת. אפילו פה בבלוג, שאני יודע שיש צפיות מועטות מאוד. ושמתי לב שאני חוסך מילים, כי