קיימות תקופות בחיים בהם יש התערבבות. הרגש משחק את התפקיד הראשני, והרציונלי נשאר בתפקיד ניצב בסרט של החיים.אנשים קורבים הרבה פעמים, יכולים לתת לך מן

כותב את הפחדכותב את הבושהכותב את השמחהכותב את הכאבכותב את העצבכותב את הדמעותכותב את התסכולכותב את המרמורכותב את הלא נעיםכותב את הסתמיכותב את העייפותכותב את

הבוקר קמתי עם סחרחורות ורצון עז להקיא.כנראה הגוף מאותת על עייפות מסויימת שבאה בצורת וירוס, או משהו פחות רוחני – פשוט נדבקתי בוירוס.עם רצון לתת

״אין לנו מסגרות להגיד את האמת״אמרתי לאוסי בשיחה בסלון. בעודי מרוח על הספה הירוקה, אחרי יום ארוך ממש, אך עם התלהבות שזה רעיון לפוסט. דיברנו

מכירים את זה שחבר מספר לכם איך חבר קרוב שלו אמר לו: ׳אתה לא יודע להקשיב׳ ואז ישר הוא מספר איך הוא יצא למגננה, וניסה

איזה יום אטרף, השיפוץ במוזה לא רוצה להיגמר – כל דבר קטן נמרח וגדל עוד ועוד. כמה מדפים לקחו בוקר שלם. ושעה לפני סדנה עוד

בתקופה הטובה שאני נמצא בא. יש עננה גדולה ביותר שמרחפת מעליי ואני די בהכחשה אליה. היום היא הגיע בצורה ויזואלית. החלטתי שאני עדיין לא מוכן

הערב סיימתי לקרוא את הספר ׳שקט׳ – כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיקים לדבר, כתבה סוזן קיין. בשנה האחרונה עשיתי העמקה וחיבור עם מערכת ההפעלה

היום אפשר להגיד לא התחיל משהו.היתה לנו נזילה בשירותים, חלק בשיפוץ של מוזה שמתעכב בגלל בעל מקצוע שמורח אותנו. כל היום התעסקתי עם השיפוץ. נסעתי

אתמול זיהיתי קצת סדקים בסדנה שקורית אצלנו במוזה. ניסיתי להבין מאיפה זה מגיע, ומה צריך לעשות בשביל לתקן ולתת שם גז על מה שחסר.ובאמת שמתי

״אולי זה הבעיה אני מפחד לחשוף את עצמי״כתב לי חבר בהקשר של התפתחות וכתיבה ברשת. הוא העלה לי נקודה למחשבה.זה באמת מפחיד מה יחשבו עליי.

הבוקר שלח לי חבר טקסט שלו.אחד הדברים הראשונים שצצו, זה חוסר החיבור האישי בטקסט. לדבר על עקרונות כללים זה נחמד. אך בעולם שכל היום יש

הרגשתי שהצטבר לי עומס שבגלל וואטסאפים במהלך היום, אני לא מצליח להגיע לזה.החלטתי שסוגר קצוות של לידים.ומכניס הכל לפייפדרייב. בנוסף מייצר לי פעולות סופר פשוטות

הערב היה לנו מופע של מוזה לשיר – ערב מחווה לנעמי שמר.הגיעו 15 אנשים. למרות זאת. שמחתי שאנחנו עושים את הדרך ואין לי ספק שעוד

הערב שידרו כתבה מרכזית על נעם בטלויזיה.זה פשוט טירוף. הדבר ממש ניקוז של עשייה של 10 שנים אל תוך כתבה אחת. נכון שכבר עשו עליו

בלילה זה הזמן שלי, גם שאני עייף והעינים מתחילות להיעצם, אני מחזיק את עצמי מנסה לכתוב, לפעמים סתם לרבוץ, מנסה קצת פחות להיות בטלפון ושמחשבות

בימים האחרונים אני מרגיש איך אני נעמד דום על כל צליל של נוטיפיקיישן, איך אני מנסה בפייסבוק לצמצם נוטיפיקיישן. איך אני כל הזמן נסחף לכל