בשש בעודי משחק עם הילדים, כמעט נרדמתי. אמרתי לעצמי: ״הולך לישון מוקדם״והנה אני כותב כאן בשעה 00:55 אחרי שבשעתיים האחרונות ערכתי את הקאבר לפרופיל שלי

השאלה הזאת באה אליי בימים האחרונים.אך ישר עולה קונפליקט. באני מאמין שלי שמתי לב שלפעמים לבזבז את הזמן בלמה? זה מביא לתסכול.נכון שיש לגלות את

מתכנן לכתוב את הפוסט המרכזי על ההארה בפוסט סיכום שנה שלי שזה תכל׳ס אוטוטו אבל בינתיים נותן את מה שיש כרגע. הבנתי משהו אצלי בהקשר

המאבק הפנימי בין להישאר ער ולהספיק לכתוב עוד משהו ולסיים דברים שלא הספקתי. לבין איתותים של הגוף של עייפות מצטברת. הגוף ניצח אחרי מאבק והתעקשות

לאחרונה אני שומע מכל מיני כיוונים ׳מאנשים מצליחים׳ על כך שהם ניהלו יומן שבעזרתו גם יצרו, או הסיקו מסקנות שעזרו להם להתקדם. בלוג זה, הוא

היום שלי היה שזור במצבי רוח של לא טוב. ל- טוב מאוד.אבל דווקא בא לי לדבר על הלא טוב. קשה לנו להרגיש לא טוב. אנחנו

ממש בא לי להצליח לכתוב פוסט.לפני כמה ימים הרגשתי שיש לי רצף מעולה של שני פסוטים שהיו חזקים במיוחד. הצלחתי לזקק גם את עצמי וגם

יש לנו נטייה טבעית לרצות ישר להצליח (ניסיתי להבין מאיפה זה מגיע אלינו – הישר).מאיפה הרצון שהכל יגיע מהר מהר, ואין לנו סבלנות לחכות? אנחנו

הימים האחרונים באמת טובים, אך אני מרגיש שיש לי הצפה מרוב דברים שאני לא משתלט עליהם.לוקח לי עכשיו את הזמן לעשות לעצמי סדר בדברים.בשביל שיהיה

שיש מי שישלמו הרבה מאוד כסף, רק צריך למצוא אותםשמחיר זול גורם לאנשים לא לרצות לקנותשניתן לבקש עזרהשיש המון פוטנציאל בשוק

אחרי יום גדול של מוטיבציה, בדרך כלל מגיע יום שאחריו שהוא בהילוך קצת איטי יותר. לפעמים אפילו מזדנבת בעאסה.היום הגיע אלי חוסר בטחון. הגעתי לסיטואציה

מבחינה הגיונית אני עכשיו צריך לישון.אבל רציתי לסיים להעלות לרשתות החברתיות חומר, כי מחר יש לי יום סופר עמוס, וידעתי שהמומנטום התפספס אם לא אעלה

באמת שדברים מטורפים קורים אצלי בשבועות האחרונים, האנרגיה שיש לי לעשות דברים. והזרימה שדברים מתחילים להגיע ממש משמחת אותי. שמעתי פודקאסט מעולה עם ברנה בראון