אני רוצה להשיג משהו, זו תהייה נקודת הפתיחה (הרצון שלי).היום הקשבתי לפודקאסט של איתן עזריה – לפרק ׳למשוך אור מהעתיד׳ בו הוא מדבר על האני

כמה קשה זה להתמיד בפעולות כשלא רואים תוצאה מיידית.אם אחרי כל פעם שהייתי רץ הייתי רואה איך הבטן יורדת, אם אחרי סט יומי של שכיבות

ההשוואה היא רק מול עצמיההשוואה היא רק מול עצמיההשוואה היא רק מול עצמיההשוואה היא רק מול עצמיההשוואה היא רק מול עצמי הבנת? שואל המלאךאתה מתכוון

כמות ההצהרות שיש לי בראש לגבי דברים שאני רוצה, היא די גדולה, וכמו שכתבתי לפני כמה ימים, המשחק שלי כרגע הוא להקטין ופשוט למצוא את

מכירים את השיחות עם אנשים קרובים אליכם, או שיחות פנימיות עם עצמכם שאתם מגיעים למסקנה, זה אני!אז בימים האחרונים יש לי שיחה כזאת בראש בהקשר

שם לב לזמן שלוקח לי להתקרר אחרי שאני מתעצבן.המטרה שלי לנסות לצמצם אותו.זהו כתבתי זאת, זה די ברור, די מובן, די הגיוני.עכשיו נשארה העבודה הקשה

היום הייתי צריך להגיע בשעה 13:00 לפגישה חשובה ואיחרתי. על פניו היו לי הצדקות בדמות ילדים שגרמו ללוחות הזמנים להשתנות. אך אחרי עצבים על עצמי,

מה אני אעשה עם רגשות האשם?איך זה בעצם עובד? אני אומר משהו על אוטומט, ואחרי כמה דקות מתחילות להעלות רגשות אשם לגבי מה שנאמר. מתחיל

כבר תקופה אני שם לב איך הביטחון של אריאל עולה. היא מספרת הרבה יותר על היום שהיה לה, עומדת על שלה יותר מול איתמר. היום

אני אתן לך נושא לכתוב עליו, אמר לי חבר שסיפרתי לו שקצת נעלמו לי המילים הכתובות בתקופה האחרונה.ואז זרק לאוויר את הכותרת: איך מצמצמים פער?ברגע

וואיי וואיי איזו שאלה!התחלתי לקרוא את הספר לקפוץ למים של אנאבלה שקד.הספר פותח ומספר על כך שאנחנו מעריכים את עצמנו על פי התוצאות שאנחנו משיגים

הנה, הגעתי לשבת בערב בלי נושא לפוסט.מנסה התחלות אך שום דבר לא נראה לי, אז חוזר לטקטיקה הזמינה ביותר. לכתוב על כך שאין מה לכתוב.עכשיו

יש לי חלומות גדולים. אולי אני יכול להגיד: אני חי לפעמים קצת בסרט. זה גורם לי להגיע למצבים בהם אני גם מתאכזב ונותן לתוצאה משקל

בערב כזה שבלב ליבה של תל אביב מתרחש פיגוע רצחני.בקבוצות בוואטספ רואה איך אנשים שהיו בסביבת הפיגוע תקועים בלי יכולת לחזור הביתה,מרגיש עד כמה זה

מה העניין עם מצב רוח?למה זה קורה?למה אני לא יכול להיות בקו ישר ובאנרגיה לאורך זמן?יש לי תשובה לזה, היא קשורה לבטחון העצמי והערכה העצמית

להיות במודעות או לא להיות במודעות.יש את הימים שאומר לעצמי, מה אני צריך את כל ההתפתחות האישית הזאת? עדיף להיות חסר מודעות לזרום עם החיים.

איזה מספר זה בשבילי.בחודשים האחרונים היתה ירידה משמעותית בעקביות בכתיבה. אני מספר לעצמי על שיפוטיות פתאום שהופיעה.ולפני כמה ימים חזרתי לכתוב, חייב לציין שיש אדם

בימים האחרונים חזרתי לכתוב, עושה זאת מאוד בקטנה בלי יותר מדי מחוייבות, פשוט רצון לחזור לרכב על הסוס (נגיד והיה סוס).גם עם השעה עכשיו מאוד

נושא המפגש עסק ברתימהיש לנו שלוש רמות של התפתחות:1. תלות2. עצמאות3. תלות הדדית – זו הרמה הגבוהה ביותר להיות בה בחיים שלנו יש לנו בנק

נתחיל מהסוף,אני בנאדם עם אינטרס!לפעמים זה קצת לא נעים לשמוע, אבל אם אני ממש כנה עם עצמי, בסוף זה חלק ממה שמניע אותי הרבה פעמים,