בתקופה האחרונה יש תחום בחיים שלי, שאין יותר מדי ריגוש מהעשייה והשגרה נכנסה לשם.העניין שאני מבין (מקווה שלא חי בסרט) שקורה שיכול להיות חוסר ריגוש

פעם בתקופה יש לי פוסט כזה.לא מצליח להביא את עצמי לזיקוק של החוויות שלי.לדוגמא היום, שמעתי פודקאסט מהמם שאופרה ווינפרי מראיינת את מלקום גלדוויל על

בימים האחרונים אני מלא מחשבות, ותקופה קצת ירודה מבחינת אנרגיה (אל דאגה, יש סיבה טובה לכך) וחשבתי על זה כמה קל זה ישר ללכת החוצה

זה בא בתקופות ובימים האחרונים אני מנסה להבין מה אני מרוויח מהדחיינות.אומרים חכמים, שברגע שיש לנו התנהגות מסויימת בעיקר כזאת שקשה לנו לשנות, אחת הסיבות

קיבלתי לוואטסאפ שיתוף שדי מפשט את איך זווית של קבלה על אותה סיטואציה יכולה לשדרג העניין זה המורכבות והמשחק האינסופי להיות בצד המקבל ולא המתנגד.(Rrumi)

לוקח נקודה שקראתי מתוך הספר של סת׳ גודין ומעמיק בה בהקשר של מוזה, ובכלל שיווק.סת׳ מדבר על העניין שכיום בשביל להביא לשימוש נרחב בשירות או

הראש עובד בסרטים, מה כבר יש לחדש מה כבר יש להגיד, עולה רעיון – לא מספיק טוב, דוחה ודוחה את הפוסט ואז מגיע הסרטון של Yael

כאחד שלא מאמין במעצור כתיבה, אלא במשהו אחר, בדרך כלל פחד או משהו. אז גם פה עולה לי חשש מסויים שאין לי משהו מספיק איכותי

הערב אוסי הופיעה עם ׳מוזה לשיר׳ במופע התנדבות לחבורה של סבתות, עם אנרגיה של בנות 17.נסענו במיוחד לאור יהודה לארגן להן ערב עם הרבה כבוד

אתמול בסדנה של שי עמית. בעודי יושב על אדן החלון בפינת החדר, כרית שחורה ומלבנית מתחתיי, ומשקיף על הקבוצה ושי.שי דיבר על דבר שקשה מאוד

בילדותי קיעקעתי בושה, בבגרותי ניסיתי לקלף אותה, כיום אני חושף אותה. משימת כתיבה שהשתעשעתי בה כצופה מהצד בסדנה של שי עמית במוזה – לכתוב מעט

אני יודע מה אני צריך לעשות, אני יודע מתי אני צריך לעשות ויחד עם זאת אני פשוט דוחה את העשייה או עושה בעצלתיים.יש שתי אפשרויות,

הערב שמעתי עוד פעם את העניין ללא מאמץ. כשעושים משהו מדוייק לנו אז אין לנו שם יותר מדי מאמץ. זה מהדהד לי מכל מיני כיוונים.

ברמת ישי המקום בו אני גר הקימו גן חדש.המתקן המרכזי הוא חצובת ברזל המתנוססת לגובה 15 מ׳ (אל תפסו אותי במילה) ממנה יש שתי מגלשות

בגלל חשיבה לטווח קצר אנחנו מוכנים לשלם מחיר כבד בטווח הארוך.

הייתי בהרצאה של נעם חורב הערב בחיפה. מעורר השתאות הדרך שלו. איך הוא גורם לחבורה של אנשים להמתין דקות ארוכות לחתימה על הספר החדש שלו.

אחד מה׳חוקים׳ שכתבתי לעצמי בתחתית הבלוג הוא החוק למעלה, ככל שהזמן עובר אני שואל את עצמי האם זה בכלל ריאלי חוקים, אך עדיין אין לי

זה כבר יום שני, שבמהלך היום עולה לי רצון לכתוב משפט אחד קצר עם משמעות גדולה (לפחות משתדל עם המשמעות).המשפט היום הוא: די מגניב לחשוב,

אומרים לך: ״קול כל קובע״, ״מי שמצביע משפיע״ ואמרות נוספות.יש לנו זכות להצביע וזה די הכרח אם את גר במדינת ישראל.אך הפעם הגיע למצב שנמאס

לבחור להיות כאן ולא שם.