״רוטינה מאפשרת לי חופש״
המשפט הזה אמר עופר לוי במסגרת. הוא המשיך: ״זה חוסך לי את האנרגיה של התלבטויות.״זו נקודה מעניינת, כן ידעתי את העניין של הרגל (רוטינה) ואת
תיעוד המסע להגשמת הקטע שלי בתחום האישי והעסקי
המשפט הזה אמר עופר לוי במסגרת. הוא המשיך: ״זה חוסך לי את האנרגיה של התלבטויות.״זו נקודה מעניינת, כן ידעתי את העניין של הרגל (רוטינה) ואת
בימים האחרונים מרגיש שמחוברת לי משקולת של קילו וחצי לרגל. זה לא שהמשקולת מונעת ממני לעשות את כל הדברים שעשיתי. אך עדיין בכל צעד שלי
פתאום מתחילה רעידת אדמה באמצע החיים, מתחיל בדרגה נמוכה בסולם ריכטר אך אין ספק שצריך לשים לב, כי לא סתם הרעידה הופיעה. כנראה היא היתה
״אינכם נעשים טובים באמצעות הנסיון להיות טובים. אלא באמצעות מציאת הטוב שכבר טמון בכם והתגלותו. התגלות זו אפשרית רק כאשר מתרחש שינוי מהותי במצב המודעות
9.5.18 פרסמתי את הפוסט הראשון שלי: ״אנחנו דפוקים״ בבלוג שהקמתי ׳המשחק שלי | אורי ליכטנשטיין.בחודשים האחרונים כותב כל יום (97% הצלחה).אם זה בשעה 1:33 בלילה.אם
יש לי עניין עם הסחות דעת, ברגע אני יכול למצוא את עצמי יושב באותה פוזיציה שעתיים וחצי, גולש בפיד של הפייסבוק, עובר לאינסטגרם וחוזר לפייסבוק
היום אני עדיין במקום הזה, אבל ממקום מפוקח יותר.וגם זה מאוד תלוי מי המנטור? ויותר מזה, מה בסוף אני עושה בפועל? ברמה של פעולות!!! לא
אתמול הבנתי זאת. תוך כדי שיחה מעניינת עם מישהו שבא הוא מסביר לי על נושא מסויים, כל הזמן הוא זרק לי ציטוטים מכל מיני מנטורים
הערב חזרנו למסגרת אחרי 3 חודשים של חופש (היו עוד פעילויות אבל מול עופר בצורה פרונטלית היה חופש).המסגרת זו מסגרת התפתחות של שנה שיש לה
כבר שבועות אני מחכה לרגע הזה.אני כל כך רציתי לפרסם שהגעתי לרגע הזה.הנה! הרגע הגיע ואני מחפש מה לכתוב, איך לספר?ומה שקורה במקום, זה שאני
את שישי ושבת האחרונים השקעתי כל כולי בהקמת התשתית של הפודקאסט שלי.׳תתקדמו׳ הוא נקרא. היום שישי ערכתי ראיון ראשון עם אופיר דהן וכבר מאחרי הצהריים
הערב נכנסתי למצב קצת של דאון בעקבות טריגר, שהרגשתי כנראה התנגדות לאמונות שלי בשיחה שהיתה לי וזה עצבן אותי קצת.במודעות שלי להרגיש את הכעס, שמתי
כבר כמה חודשים מתגלגת אצלי מחשבה על פודקאסט.לא ידעתי כל כך איך אני משלב את מוזה בפודקאסט. ראיתי שזה מעקב אותי מעשייה.החלטתי שאני פשוט מייצר
כל יום מופיע במייל שלי מייל מסת׳ גודין. כל יום! (בלתי נתפס איך הוא שומר על העקביות שנים רבות כל כך)מדי פעם אני ישר מעביר
הבוקר נפתח מראש במינוס. יש לי כמה פעולות שאני יודע שאני צריך לבצע. ובחרתי לעשות דברים אחרים במקום. לא ניצלתי את היום שלי כמו שרציתי.שמתי
בימים האחרונים אני דוחה באופן קבוע דבר מאוד מרכזי שיש לי לעשות אותו.אני בגדול מבין למה אני דוחה אותו. הוא מנוגד למערכת ההפעלה הפנימית שלי.
הבוקר תכננתי לקום גם בשש, רק הפעם לעשות הליכה. בימים האחרונים מרגיש קצת חלושס. והחלטתי, בשביל לשמור על ההרגל של הריצה, אקום בבוקר בשש ואעשה
היום הרגעים האלו הגיעו.התחושות האלו, האם אני מספיק טוב? מתי זה כבר יגיע? הראייה בשחור לבן. הקורבנות.אני כבר יודע מה הטריגרים שמביאים אותי למצבים האלו,
שם לפודקאסט כבר יש לי…׳תתקדמו׳קונספט מתחיל להיות מגובש. הרצון לשלב בין שני אהבות גדולות מאוד שלי, התפתחות אישית, ואינטלגנציה עסקית, שיווקית. אשמח לפגוש אנשים רעבים
המשפט הזה אמר עופר לוי במסגרת. הוא המשיך: ״זה חוסך לי את האנרגיה של התלבטויות.״זו נקודה מעניינת, כן ידעתי את העניין של הרגל (רוטינה) ואת
בימים האחרונים מרגיש שמחוברת לי משקולת של קילו וחצי לרגל. זה לא שהמשקולת מונעת ממני לעשות את כל הדברים שעשיתי. אך עדיין בכל צעד שלי
פתאום מתחילה רעידת אדמה באמצע החיים, מתחיל בדרגה נמוכה בסולם ריכטר אך אין ספק שצריך לשים לב, כי לא סתם הרעידה הופיעה. כנראה היא היתה
״אינכם נעשים טובים באמצעות הנסיון להיות טובים. אלא באמצעות מציאת הטוב שכבר טמון בכם והתגלותו. התגלות זו אפשרית רק כאשר מתרחש שינוי מהותי במצב המודעות
9.5.18 פרסמתי את הפוסט הראשון שלי: ״אנחנו דפוקים״ בבלוג שהקמתי ׳המשחק שלי | אורי ליכטנשטיין.בחודשים האחרונים כותב כל יום (97% הצלחה).אם זה בשעה 1:33 בלילה.אם
יש לי עניין עם הסחות דעת, ברגע אני יכול למצוא את עצמי יושב באותה פוזיציה שעתיים וחצי, גולש בפיד של הפייסבוק, עובר לאינסטגרם וחוזר לפייסבוק
היום אני עדיין במקום הזה, אבל ממקום מפוקח יותר.וגם זה מאוד תלוי מי המנטור? ויותר מזה, מה בסוף אני עושה בפועל? ברמה של פעולות!!! לא
אתמול הבנתי זאת. תוך כדי שיחה מעניינת עם מישהו שבא הוא מסביר לי על נושא מסויים, כל הזמן הוא זרק לי ציטוטים מכל מיני מנטורים
הערב חזרנו למסגרת אחרי 3 חודשים של חופש (היו עוד פעילויות אבל מול עופר בצורה פרונטלית היה חופש).המסגרת זו מסגרת התפתחות של שנה שיש לה
כבר שבועות אני מחכה לרגע הזה.אני כל כך רציתי לפרסם שהגעתי לרגע הזה.הנה! הרגע הגיע ואני מחפש מה לכתוב, איך לספר?ומה שקורה במקום, זה שאני
את שישי ושבת האחרונים השקעתי כל כולי בהקמת התשתית של הפודקאסט שלי.׳תתקדמו׳ הוא נקרא. היום שישי ערכתי ראיון ראשון עם אופיר דהן וכבר מאחרי הצהריים
הערב נכנסתי למצב קצת של דאון בעקבות טריגר, שהרגשתי כנראה התנגדות לאמונות שלי בשיחה שהיתה לי וזה עצבן אותי קצת.במודעות שלי להרגיש את הכעס, שמתי
כבר כמה חודשים מתגלגת אצלי מחשבה על פודקאסט.לא ידעתי כל כך איך אני משלב את מוזה בפודקאסט. ראיתי שזה מעקב אותי מעשייה.החלטתי שאני פשוט מייצר
כל יום מופיע במייל שלי מייל מסת׳ גודין. כל יום! (בלתי נתפס איך הוא שומר על העקביות שנים רבות כל כך)מדי פעם אני ישר מעביר
הבוקר נפתח מראש במינוס. יש לי כמה פעולות שאני יודע שאני צריך לבצע. ובחרתי לעשות דברים אחרים במקום. לא ניצלתי את היום שלי כמו שרציתי.שמתי
בימים האחרונים אני דוחה באופן קבוע דבר מאוד מרכזי שיש לי לעשות אותו.אני בגדול מבין למה אני דוחה אותו. הוא מנוגד למערכת ההפעלה הפנימית שלי.
הבוקר תכננתי לקום גם בשש, רק הפעם לעשות הליכה. בימים האחרונים מרגיש קצת חלושס. והחלטתי, בשביל לשמור על ההרגל של הריצה, אקום בבוקר בשש ואעשה
היום הרגעים האלו הגיעו.התחושות האלו, האם אני מספיק טוב? מתי זה כבר יגיע? הראייה בשחור לבן. הקורבנות.אני כבר יודע מה הטריגרים שמביאים אותי למצבים האלו,
שם לפודקאסט כבר יש לי…׳תתקדמו׳קונספט מתחיל להיות מגובש. הרצון לשלב בין שני אהבות גדולות מאוד שלי, התפתחות אישית, ואינטלגנציה עסקית, שיווקית. אשמח לפגוש אנשים רעבים
© כל הזכויות שמורות אורי ליכטנשטיין 2024