שנים על גבי שנים היתה לי ציפייה מאנשים להשתנות. אמרתי לעצמי ככה זה אמור להיות, וציפיתי שיפעלו לפי האני מאמין שלי.ציפיתי מחבר שרגיל לאחר, להגיע

אחרי תקופה של קרוב לחודש שהיתה די מדשדשת מבחינתי, מתחיל להרגיש רוחות של שינוי והתחלה חדשה. אם אהייה מדוייק יותר מעמיק במה שנקרא מוזה.פתחתי את

השבוע היה לי חוסר בהירות במילים שלי. הדבר הוביל אצל הצד השני לחוסר הבנה ופרשנות אחרת ממה שהתכוונתי.לשמחתי הצד השני שיקף לי את הנאמר, ובשיקוף

לפני כמה ימים שמעתי ראיון בו ראיינו את ברנה בראון. אני מאוד מתחבר לברנה וכמעט בכל ראיון היא מצליחה להוכיח לי מחדש למה. היא יודעת

קוראים לי אורי בן 38.ולפני חודשיים גיליתי את אביב גפן. תמיד היתה לי מן הערכה ליוצר שהוא, אבל האישיות שלו הפריע לי.זה שהוא לא עשה

אחד מהדברים שאני מבין על עצמי, זה עניין הפוקוס. בשביל לבנות משהו לעומק צריך פוקוס. עוד דבר שאני מבין על עצמי שרק דבר אחד די

איתמר הוא מהילדים שיום ההולדת שלהם נופל על החופש הגדול.בגלל שבגנים יום הולדת זה דבר גדול שלא מפספים אז הבוקר חגגנו לו בגן.בהובלתה של לאה

אחרי כמעט שבוע של ימים משולבים בדחיינות ותחושות של ספקות וחוסר מוטיבציה. הבוקר הגיע השרברב הפנימי והצליח לשחרר את הצינור. קיבלתי תזכורת איזה אנשים מופלאים

הערב בסוף המפגש של העולם הנסתר של הכסף של עופר לוי.עלתה מישהי ודיברה על כך שהיא אומרת את האמת שלה, ושזה חשוב להגיד את האמת

ככל שאני מתבגר בעולם של ההתפתחות האישית. אני מפנים כמה דברים. יש מה שמתאים לי. מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לו או לה והפוך.

במלחמה מי שחלש מפסיד.כשהייתי בצבא בזמן לחימה (ובוא נגיד שהיו לא מעט סיטואציות) בזמן אמת עניין אותי דבר אחד. לראות מולי, או לשמוע בקשר מפקד

אתמול היה משהו מיוחד מבחינתי.הרגשתי איזה מן שקט פנימי ביום הזה שאיפשר לי לשחרר ולהיות במצב מסופק ויכולת להגיד תודה.החמידות של הילדים שלי שכל כך

בהתחלה הכותרת שלי היתה לאהוב את הקשה והחלטתי לשנות.בכל יום שישי אני נפגש בזום עם קבוצה של חברים ואנחנו מדברים על העשייה השבועית שלנו (מעל

יש מילים גדולות. מילים כאלו שהרבה פעמים נזרקות לאוויר בלי באמת יכולת להרגיש ולהפנים אותם. מעליי מרחפות די הרבה מילים כאלו עם פאתוס (שלפעמים יש

מכין את עצמי לכמה מהלכי עומק בעולם האמיתי. אותם מהלכים התחילו בפנים. בצבירה של האומץ, ביכולת לתת להם מילים.אותם מהלכים התחילו בעשייה של פעולות רבות

לפעמים אני מרגיש כמו כורה.פעם זה מכרה פחם.פעם זה הר שאני מנסה לכרות בו שביל בדרך למעלה.פעם זה הר שאני מנסה לכרות בו מנהרה.פעם זה

קקי.ואם להיות ספציפי יותר, ילדה בת שלוש וארבע חודשים שאנחנו בתהליך של גמילה מתחילת הקורנה במרץ שעבר. מעל שנה וחודשיים, אבל מי סופר (אל תתנשאו

הבוקר היתה לי שיחה בהקשר למיקוד מקצועי,ועסקי שאני עובר.במהלך השיחה העליתי את הנקודה שעומק קשה מאוד למכור, וכתוצאה מזה קשה לנו לקנות.עכשיו בואו, בסופו של

יושב וצופה בחדשות שלוש שעות.אחרי שכל האורחים התפזרו נשארו יונית לוי ורוני דניאל. יונית פונה אל רוני ושואלת אותו האם יש לו מה להגיד על