בשבועות האחרונים אני שם לב איך האדיקות שלי לפרסם פוסט אחד ביום יורדת. אני מוצא את עצמי מאפשר ירידה בפרסום, וגם להרגיש עם זה קצת

מרגיש שכל טקסט בפייסבוק שאני רוצה לכתוב מאבד את החשיבות אחרי אירוע כזה.שבת שמילאתי כמה דפים במחברת פנימית, התחלה של ספר חדש.ותובנות, הרבה תובנות.

בקורס העולם הנסתר של עופר לוי, היה לו קטע שנותן הדגמה טובה לאפקטיביות הוא מדבר שם בהקשר של הדרך שלנו להשיג כסף.זה יכול להיות דרך

מנסה למצוא את המילים למה שקורה בשבועות האחרונים מאז שחזרנו למציאות הפיזית.ימים גדושים בעשייה של דברים גדולים.תכנון, צמצום, מיקוד הכל לידי דיוק של העשייה.ככל שהזמן

השעה 3:15 לפנות בוקר והחלטתי שאני עושה סדר ומעלה את כל הדברים שיש לי בראש ובמחברת למקום אחד מסודר.הקדשתי מעל 4 שעות להעלות את כל

אני גם בעומס גדול מאוד של דברים, ואני טיפה בחרתי להוריד את הכתיבה (מתחיל להשתמש במונח בחרתי) בשביל להראות שזה לא סתם קורה, אלא בסוף

פתחתי את הבוקר עם ׳הוצאה לפועל׳ השירות שאני משחק איתו בשלב הזה, לא משקיע יותר מדי בשיווק ובהפצה שלו. מי שבא על הדרך סבבה.ב-14:00 שיחה

עוד דבר ששמתי לב אליו היום לשיום שבחרתי לעשות לעצמי.אני פותח חלונות מקצועי.נכון באינטרנט יש אפשרות לפתוח לשונית ועוד לשונית ועוד חלון וככל שפותחים יותר

אתה מעצבן אני מרגיש שאתה מעצבן אותי אני מרגיש שבכך שאמרת: ׳אחת, שתיים, שלוש, הסקתי שאתה מעצבן אני מרגיש שבכך שאמרת: ׳אחת, שתיים, שלוש, האמירות

נתחיל דווקא בהתנצלות. הכותרת לא באה בטענות לאחרים, אלא לתת לעצמנו לגיטימציה להיות בתנועה למרות מחשבות או דברי האחר.ועכשיו לפוסט.אחד מהדברים שהבנתי תוך כדי תהליך

השעה עכשיו 23:24 ואני כותב פוסט.מה המסקנה?שאין לי מילה לעצמי?שאני לא רציני?שלא מספיק חשוב לי לישון לפחות שבע שעות בלילה. יכול להיות.אבל מעדיף למכור לעצמי

השבת סיימתי את הספר האחרון שהוציא: ׳The Practice׳.סת׳ הוא דוגמא לכל כך הרבה דברים:לעקביות מעל ל-7000 פוסטים יומיים.להיות חלוץ – מהאנשים שפיתחו את האימייל המסחרי

יש את הימים שאיתמר או אריאל או אני מאבדים את זה.זה יכול להיות מעייפות, מרעב, ומחוסר הצלחה שמוביל לתסכול, מנפילה.שכיביתי לו את הטלויזיה אחרי עשר

אחר הצהריים התקשרתי לחברה שתעזור לי במשהו קטן.שואל אותה מה שלומך?ואז היא שואלת: תשובה רגילה או יש לך כמה דקות להקשיב?אחרי כמה דקות אני קולט

אחד הדברים שעשו לי שינוי משמעותי מאוד בהרגשה שלי עם עצמי היה הכנסת ההרגל של הכרת תודה.חמישה משפטים.לפעמים זה הדברים הפשוטים ביותר כמו יכולת ללכת

לובש חולצה מכופתרת שיחשבו שאני רציני.קונה אוטו בליסינג שיחשבו שאני מסודר כלכלית.לוקח משכנתא שמייצרת לי חריגה של 3000 שח כל חודש שיחשבו שיש לי בית

היא אנושית.לפעמים אנחנו חושבים שהכוכבים שם למעלה עשויים מחומר אחר. אותנטית מייצרת חיבור ברגע.פגיעות מייצרת חיבור ברגע.לפעמים צריך מסע ארוך בשביל להגיע לאותנטיות שלך.הרגע הזה

להיות בתהליךלהיות ברגע הזהלשם מופנית התשומת לב בעיקר כשהדברים מעורפלים קצת.

השעה 23:45איתמר ישן בחדר מתחת לאוהל שבנה. אני שקוע מול מסך מחשב.פתאום שומע את הקול החמוד בעולם: ״אבא, חיבוקי״.

הערב החלטתי לכתוב פוסט פנימי בלי לפרסם (יש לי חלק כזה בבלוג).הרגשתי שיש לי בליל של דברים, ולא רוצה לבזבז אנרגיה מה בא לי לפרסם