שאלה טובה…
אין לי עליה תשובה גורפת, וזו שאלה שמעסיקה אותי חלק גדול מהזמן ומשתף שגם מרגיש שם קצת לא מספיק. וצועד בדרך בנסיון כל פעם לתת זוית אחרת.
אחרי שפרקנו נצלול תכל׳ס. אחד מהבסיסים של מוזה זה כל העניין של האפשור. אנחנו מאמינים, ואפשר להגיד שכבר יודעים אחרי מאות של בוגרים. שבכל אחד יש יצירה בתוכו. השאלה כמה שכבות מכסות אותו, ולפעמים גם מנעולים של הביוקר שצריך פורץ מקצוען בשביל להיכנס פנימה.
ככל שנגיע לסביבה פחות שיפוטית ככה נוכל לאפשר לעצמנו אפשרויות ליצירה.
מההנחה הזאת חשבתי איך ניתן קצת להוריד מהרצינות של הכתיבה, ולאפשר לעצמנו קצת יותר לכתוב וחשבתי על סדרת טריגרים מדי יום בעמוד של מוזה.
אך עדיין זה לא היה לי מדוייק. זה משעמם סתם טריגרים וניתן למצוא אותם בכל חיפוש בגוגל, זה לא הבעיה למצוא משימות או טריגרים לכתיבה. רציתי שיהיה גם חיבור אישי שלי לטריגרים. וגם זה לא היה מספיק מדוייק בשבילי. אז חשבתי שניתן לייצר סדרת סיפורים על הדרך של מוזה בשלוש שנים האחרונות מנקודת המבט שלי ושל אוסי ומשם לצאת לטריגר לכתיבה. חשבתי שכבר זה מפוצח, ואתמול אמרתי אני אתחיל מההדסטארט שעשינו וחיפשתי אותו דרך התמונות של הפיד של הפייסבוק כי רציתי לראות אם זה היה הפוסט הראשון.
ושם תוך כדי השתלב לי עוד דיוק (חיפשתי מטאפורה ולא מצאתי אז זרמו) לספר סיפורים מהתמונות בפיד של הדף פייסבוק. ממש הרגשתי את ההתלהבות שלי. הרי כל האירועים המשמעותיים ביותר נמצאים בתמונות של: האנשים, האמנים, הבורקס פטריות, הלחם מנדב, הלבנה ההיסטרי, בראוניז או עוגת שמרים בלתי רגילה ואינספור רגעים מופלאים, מלאי שערות סומרות, וטישויים רטובים.
