חזרה לבסיס

הרגע הזה שאתה מרגיש שאתה משחק במגרש שגדול עליך. שאתה חי בסרט שאין לך מושג איך הוא יגמר. שאתה לא מבין איך אתה הולך להצליח…

יש ימים בהם מרגישים את תחושת האי ודאות. תחושה של בלאגן, שאין מושג מה הצעד הבא, וגם אם יש מושג זה מרגיש כמו צעד לחול טובעני, או כניסה לנתיב נגד התנועה.

דווקא בימים כאלו, כשהמקום לבהלה יכול להגיע בקלות והפחד עולה, ושאלות גדולות מאוד עולות בנסיון להפיל אותנו ולהפסיק לנו את הדרך. 
דווקא בימים כאלו. צריך להיות בתשומת לב שהכל בסדר, וזה חלק מהמשחק וכשמטפסים גבוה לפעמים מגיעים לערפל.
בערפל הזה אני לומד שצריך לעצור. להתחיל ממה שיש ולפעמים גם לחזור קצת אחורה למחנה הבסיס. למה שאנחנו יודעים.

למדתי על עצמי שיש לי מן תכונה שאני נוטה לסבך דברים שיכולים להיות מאוד פשוטים. הרבה פעמים אני עושה זאת, כמנגנון הגנה לא לבצע את הדבר האמיתי/החשוב שאיתו אני צריך להתמודד.

היום היה לי יום כזה שאמרתי לעצמי: ״חוזרים לבסיס״ לעקרונות ומתפקסים בזה. אני רוצה להחזיר לי את הוודאות ולפזר את מסך הערפל כמו שריטה שרה.

האם אתם יודעים מה נקודת הבסיס שלכם בתנאים של חוסר ודאות?