הבוקר קמתי עם מחשבות על המפגש אתמול של המסגרת.
דיברנו שם על היכולת לשחרר. זה היה בהקשר של שליטה – היכולת לשחרר את השליטה.
הבוקר חשבתי על זה. איך ניתן בעצם לשחרר? זה משהו שהוא לא מספיק פרקטי וישים מבחינתי. ותוך כדי השאלה הזאת עלו לי אנלוגיות. לדוגמא: כשאנחנו בונים בית אז בגג אנחנו מייצרים שיפועים מזעריים שבמקרה של גשם ינקזו את המים אל צינור ניקוז.
בעצם יש לנו תכנון לשחרר כמויות של מים במקום שתיווצר לנו בריכה.
עוד רעיון שעלה לי בהקשר של שחרור שלפעמים אנחנו לא באמת משחררים, יש לנו אפשרות למשל לשכור מחסן, או לקנות מחסן ולשים שם את מה שאנחנו פחות משתמשים בו (בעצם לשחרר ממקום שיש בו עומס למקום נוסף).
עוד דוגמא שעולה לי תוך כדי כתיבה, שהרבה פעמים בשביל לשחרר פקק תנועה (לפתור את הפקק) אנחנו בונים מחלף או מוסיפים עוד נתיב בשביל לייצר זרימה.
ומבחינתי לבנות עוד שיפועים וניקוז, מחלף או מחסן זה אומר להעמיק עוד שלב בבטחון העצמי ובקבלה של מי שאני. כי כשאני לא מצליח יכול להיות הסיבה לכך שאני מפחד שייגמרו המים אז אני אוגר אותם. ואם אני מבין שיש ביכולתי לספק לעצמי מים אין לי בעיה להתנתק מהמאגר. יש ביכולתי לשחרר את החפצים שאני כבר לא צריך כי אני לא באמת משתמש בהם, ואני יודע שאסתדר בלעדיהם או ועדיין הם יהיו נגישים אם אחת לכמה זמן אצטרך.
ויש עוד עניין עם לשחרר מכיוון אחר.
אם אני מחזיק כדור ביד ואומרים לי לשחרר אותו זה ברור לי מאוד מה אני צריך לעשות.
פשוט לעזוב.
אבל אם אני לא רואה, או מרגיש כדור ביד ואומרים לי לשחרר, איך אני יודע לשחרר?
ופה לפעמים יכול להיות עצם העניין. אנחנו לא רואים ומרגישים את הכדור. הרבה פעמים אפילו נוצר דבר מוזר יותר שאחרים כן רואים את הכדור שיש לנו ביד ומנסים להראות או להסביר לנו איך הוא נראה אבל זה לא משנה כי לי אין מושג.
לכן אני כל כך מאמין במודעות ככלי להתפתחות ולהשיג יותר שלווה. כי זה בכלל עוזר לי לראות ולהרגיש את הכדורים שלי כפי שהם, וברגע שאנחנו רואים אותם אז לשחרר הופך להיות פשוט ביותר.
ויש מצב גם מורכב יותר, שאנחנו כן מתחילים לראות את הכדור ולהרגיש אותו אך ככל שעוברות השנים הוא נדבק לנו לידיים, ואז גם כשראינו והרגשנו הוא לא משתחרר.
ומה שלדעתי ניתן לעשות במקרה הזה זה לתת עוד מודעות לפרטים, לראות בדיוק איפה הדבק, ואת האחיזה, ואיפה קצת יותר רופף. והדבר הנוסף שזה החומר שממיס את הדבק זה הבטחון העצמי. היכולת לסמוך על עצמנו שנוכל להסתדר בלי הכדור, או שהגיע הזמן לכדור חדש ולא מוכר. וברגע שמגיעים לרמה הזאת אז יש לנו את היכולת לשחרר את הכדור.
נ.ב
להיות עם היכולת של חוסר הצלחה.
להיות מסוגל להכיל זאת, בלי רגע לנסות לשנות זאת. גם לדעתי חלק חשוב בתהליך.
