פעם לא הבנתי את העניין של הרגישות.
חשבתי שזה לא משהו בכלל.
חשבתי שזה משהו שצריך להשתנות.
לא הבנתי למה אני נעלב הרבה פעמים, העלבות היתה מלווה בכעס. ראיתי את עצמי כועס וחסר סבלנות כלפי הסביבה (לא הבנתי שזה קודם כל כעס פנימי אצלי). והדברים האלו נבעו מהרגישות שלי.
בשנים האחרונות עם עבודת ההתפתחות שאני עושה, התחלתי להבין את ההפך.
התחלתי לראות איך זה מייצר לי סנסורים של אכפתיות. במקום לנסות לא לקחת ללב דברים שאומרים לי, הפכתי תקליט ואני דווקא לוקח ללב את הדברים ומבין שאם אני לוקח ללב סימן שזה חשוב לי. והמשחק הוא דווקא ביכולת להגיב בצורה מותאמת וממקום שלם יותר. זאת אומרת, מישהו נתן לי פידבק על כך שאני קצר וחסר סבלנות. אז במקום להתעצבן שזה נוגע בי, אני מנסה לעשות דווקא את ההפך, לשים לב שכנראה הדעה שלו חשובה לי ולהבין אם יש לי מה ללמוד, והאם זה באמת המצב?
ובכלל הרגישות מאפשרת לי להיות אכפתי יותר
אז לחיי קבלת הרגישות שלי
