אני סאחי

לפני כמה חודשים סיימתי ללוות פלוס להיות משתתף פעיל בסדנה של רן שריג במוזה.
בסיום המפגש האחרון של הסדנה ישבנו רן שריג, אוסי, ואני. אחרי כמה דקות הצטרפה דנה ספקטור (לדעתי חזרה מנדב קינוחים עם מאפים קסומים) באה עם רן לחמשוש בצפון.
דנה כנראה ידעה מרן שהייתי משתתף פעיל, ושאלה אותי איך היה לי?
התשובה שלי היתה שאני סאחי מדי לסדנה של רן, ואז התפתח איזה שיח והיא אמרה לי: שחבל שאני אומר שאני סאחי, כי סאחי זה מרגיש משעמם. אתה יכול להגיד שאתה מופנם, או אחד שאוהב רגוע. ובעצם נתנה לי פרספקטיבה שונה.
עכשיו למה אני מספר את זה מלבד לעשות Name dropping?
כי אני דווקא לא רואה בענין של הסאחי משהו כזה שלילי.
אני רואה את זה כמשהו להקליל את מי שאני, נותן לי מסגרת כלשהי, ואולי אפילו לגיטימציה להיות סאחי.

עכשיו, בא לי קצת לחפור עוד קצת.
בינינו העניין זה לא ההגדרה שלי כסאחי. העניין מה זה מייצג עבורי? הרבה מאוד שנים לא הרגשתי בנוח בכלל.
הרגשתי לא בסדר שאלכוהול לא עושה לי את זה.
הרגשתי לא בסדר שאולי עישנתי חצי סיגריה כל חיי.
הרגשתי לא בסדר שכשניסיתי את משפחת הגראס במעגלים חברתיים (אולי פחות מחמש פעמים בחיי, והייתי בהודווווו) זה פשוט לא עשה לי את זה.
ויש עוד דברים שאני באופן אישי מכניס להגדרה.
זה שמסיבות עד 6:00 בבוקר פחות עושות לי את זה.
זה שהבין שאני לא הבנאדם ה-Happy והמרים באירועים חברתיים, אלא הבנאדם של יותר שיחות עמוקות אחד על אחד, וגם מעדיף להיות הצד שמקשיב.
זה שלראות שקיעה ברגוע עושה לי את זה כל כך, ומכניס בי שקט.
זה שצחוק של איתמר ואריאל תוך כדי ריקוד שלהם בטנגו, ממיס לי בשנייה את הלב ונותן לי את המילה הגדולה שנקראת משמעות.

בשנים האחרונות אפשר לדייק ולהגיד מלפני שלוש שנים, התחלתי להרגיש עם עצמי קצת יותר בסדר (עדיין עוד יש עבודה, כלפי חוץ) אבל בפנים אני די שלם עם זה.
עכשיו יש מצב שזה יישמע כביקורת עבור אחרים, זו לא הכוונה. אני נותן פה את הדעה שלי ולמה אני לא מתחבר לכך.
אני מרגיש שזה בריחה בשבילי.
אני מרגיש שאם אני עכשיו צריך אלכוהול בשביל להרגיש טוב עם עצמי ויותר זורם, אז זה באמת יכול להיות נחמד. אבל בסופו של דבר זה פלסטר (סאחי כבר אמרתי?).
אני מרגיש שאם אני רוצה להיות פתוח יותר, ואני צריך אלכוהול, בעייתי בעיניי.
אם אני צריך לקחת שאכטות בשביל להירגע זה עוד פעם סוג של פלסטר, במקום להבין משהו עמוק יותר בי, ולחיות חיים שמראש יהיו רגועים יותר, או ללמוד מה מרגיע אותי בטבעי (סאחי, סאחי)
אם אני צריך בשביל היצירתיות לקחת כמה שאכטות, בעייתי בעיניי.

מה שבעצם הבנתי בשבילי, שכל עוד אצטרך עזרים חיצוניים על בסיס קבוע כדי להרגיש ׳טוב יותר׳ יש לי בעיה עם זה כי אני מפתח תלות בעזרים חיצוניים במקום לפתח מרכז פנימי שיודע להכיל סיטואציות ומכלול רגשות.
הבנתי עם עצמי שיש סיבות די טובות (לפעמים מבינים אותן בדיעבד) לכך שאנחנו מרגישים את מה שאנחנו מרגישים. הרבה פעמים זה לתת לנו איזה שיעור, להעביר לנו מסר או פשוט להראות לנו שאנחנו חיים. אז המשחק הוא דווקא להרגיש את אותם רגעים, גם אם זה לא נעים, והפוך גם עם זה נעים מאוד, לפעמים גם זה יכול להפחיד.
וגם העניין של הקצב. לסמוך על החיים פה שיש איזה קצב מסויים עבורי (אני עדיין בעיוורון לפעמים), והמשחק עוד פעם זה ללמוד לקבל את הקצב הזה.

עכשיו לפולני שבי חשוב להדגיש עוד הפעם.
אני לא בא בביקורת! יש לי חברים טובים מאוד, שאני מעריך מאוד שהם לא סאחים (לפי איך שאני רואה זאת) ואני אוהב אותם מאוד. הם מוצלחים מאוד בעיניי, פשוט יש להם דעה משלהם. יותר חשוב, חיים משלהם! וכל עוד זה עובד להם, זה מדהים בעיניי.
אני כותב את הצד שלי בעניין ומה אני גיליתי שזה לא מתאים לי, ואת העבודה שאני עושה עם עצמי לתת לזה לגיטימציה.

אז מה שאני בא בעצם להגיד, ואולי גם להזכיר לעצמי.
שאני אורי – סאחי.
שחלק מהמשחק שלי הוא להבין מי אני? מה עובד לי? מה הסביבה שאני רוצה לידי? והדרכים שלי להתמודד עם החיים האלו. שבוא נגיד די מורכבים.

נ.ב
והבנתי גם עוד משהו אם אני כן רגע חוזר להגדרה הרשמית של סאחי.
שיש בי גם צד בכלל לא סאחי.
שמוכן כבר 15 שנה לעשות All in להגשמה שלו.
שהחליט לעשות All in על מוזה הבית של המוזיקה והיצירה.
ככה שאם חלק מההגדרה זה ללכת עם הזרם, אז כנראה שפה אני קצת פחות סאחי.