בלוק קריאטבי

בשבועות האחרונים ובימים האחרונים בפרט. הראש שלי עובד 250 קמ״ש. נמצא בסביבת גירויים של אנשים חדים מאוד סביבי.
בנוסף אני בדיוק משמעותי ביותר בהיכרות שלי עם עצמי ועם מה שמתאים לי לעשות, בצד האישי והמקצועי.

עכשיו שהילדים ישנים. בדרך כלל זה זמן הכתיבה שלי. רק מה ששמתי לב שפתאום מכל הרעיונות הגדולים וכל הדרייב המטורף נוצר איזה רגע של בלוק – לא יודע מה לכתוב, לא יודע לאיזה פרוייקט לגשת. וממש הרגשתי זאת דרך הכתיבה שהדף נשאר די ריק.

מה עשיתי?
כתבתי את שתי הפסקאות האחרונות.

מה קרה?
חזר לי הבא שאני רוצה לעשות אחרי הפוסט הזה.

במוזה יש לנו סדנת כתיבה פרוזה סיפורת עם שי עמית.
אחד המשפטים המרכזיים שלו:
״כשהדיבור מפזר, והמחשבות מבלבלות, רק הכתיבה מרכזת.

וואלה עבד לי