בריחה

כשאני בפיד בפייסבוק כל רגע פנוי – אני בורח

כשאני דוחף לפה קינוח שלישי, אחרי שטחנתי ארוחה – אני בורח

כשאני רואה שעות של סדרות מדי יום על חשבון דברים שחשובים לי – אני בורח
כשאני משתכר מאלכוהול כי היה לי שבוע מטורף – אני בורח

כשאני מתחיל את היום וכבר במחשבות על מה אוכל בארוחת צהריים – אני בורח

כשאני טס לחו״ל לנקות את הראש, כי בארץ לא טוב ביום יום – אני בורח

כשאני בטירוף קניות כפיצוי על סבל שעברתי – אני בורח

כשאני נפגש עם חברים ומדברים על פוליטיקה, רכילות, קיטורים, ודברים כלליים – אני בורח

כשאני שם רדיו בכל נסיעה באוטו, כי המחשבות מבלבלות – אני בורח

כשאני בוחר להתנתק מהעולם ולהיות לבד – אני בורח

כשאני בוחר לא לענות לשיחת הטלפון מהמספר ההוא – אני בורח

לא אומר לא לברוח.
מה ששמתי לב לעצמי, זה המינון. איך כל כך הרבה פעמים היה לי צורך לברוח כי פחדתי מעצמי. לא ידעתי מי אני. וכל הזמן ברחתי בשביל להרגיש בסדר, או להרגיש יותר טוב עם אנשים אחרים ובחברתם.