רצתי עכשיו עם ההקלטה של בטחון עצמי,
אתם מכירים את זה שבכל פעם שאתה שומעים משהו, צץ איזה דבר חדש ששמים לב אליו?
אז בהקלטה של ה-33 דקות מדקה 31 עופר אומר את הדברים הבאים:
״יש קו מנחה בין כל ארבעת ההרגלים.
התפיסה שיש משהו שצריך לתקן, משהו שצריך להשיג, משהו שאנחנו צריכים לעשות בטרם נוכל להעריך את עצמנו, ולהאמין בעצמנו.
היא תפיסה שמתאימה לחפצים, התחלנו להתייחס לעצמנו בצורה פונקציונלית, בצורה תפקודית.
מבקש שתשקלו גישה אחרת להסתכלות על מי שאנחנו.
שאנחנו שלמים כפי שאתם, אתם נפלאים ונהדרים כפי שאתם.
גם עם התכונות הפחות טובות, והמעשים הרעים.
מעולם לא היה מישהו כמוכם ולעולם לא יהיה אחד כמוכם.
גם אם תבחרו לא לעשות שום דבר, זה לא יפחית מכם דבר, ולא יוסיף לכם דבר״
אז מתוך הפסקה האחרונה הפעם לקחתי את העניין שאנחנו מסתכלים על עצמנו בצורה פונקציונלית.
ואני חושב שאחד הדברים המשמעותיים שגרמו לי לשדרוג משמעותי בתפיסה שלי על עצמי זה קבלת המצב כפי שהוא, גם הספר כוחו של הרגע הזה עשה לי שם הפנמה רצינית.
העניין הזה שצריך לתקן בעצמנו משהו.
כמות האנרגיה שהייתי מוציא בשביל למצוא את השיטה או הדרך לתקן בעצמי: להיות פחות עצבני, יותר חברתי…
במקום פשוט לקבל את המצב כפי שהוא ברגע הזה במודעות מלאה, ואז קורה הדבר האמיתי רק במודעות.
לגבי ההמשך אני חייב גם לשתף שאני פחות התחברתי להגיד מול המראה אני נפלא ונהדר כפי שאני. או להגיד לעצמי שאני יחיד ומיוחד.
אך מה ששמתי לב שפתאום אני אשכרה מרגיש זאת, לא ממקום יהיר אבל ההפנמה הגיע אליי דווקא מהכיוון ההפוך.
אז לי מה שעבד זה פשוט להפסיק לתקן, ופתאום שמתי לב אחרי מעל ל-40 פעם אם לא יותר ששמעתי את ההקלטה שעופר גם אומר זאת.
לכל אחד מאיתנו יש את הדרך שלו להגיע, רק צריך להקשיב פנימה, וזה וואחד אתגררררר
מה חושבים?
